מאיר, אברהם (קורטי)

בן רות ושמואל, נולד ביום כ"א בכסלו תרפ"ה (18.12.1924) בעיר פרנקפורט שעל הנהר מיין, גרמניה. כשהיה אברהם בן 6 נפטר אביו, שהיה נכה ממלחמת העולם הראשונה. אמו לא יכולה היתה לשאת בנטל גידול הילדים בכוחות עצמה ונאלצה להכניסם לבית היתומים הגדול של פרנקפורט. אברהם ואחותו התחנכו בבית היתומים ולמדו בבתי הספר שבעיר. קורטי היה חביבם של בני משפחת מרקס, מנהלי בית היתומים, והיה להם כבן. במלאת לאברהם 16 שנה עלה לארץ-ישראל במסגרת "עליית-הנוער" ונשלח לכפר הנוער הדתי. אחותו לאה עברה במסגרת "עליית- הנוער" להולנד להכשרה לקראת העלייה ארצה אך עם כיבוש הולנד בידי הגרמנים נשלחה אף היא עם יהודי הולנד למחנות המוות. קורטי הצטרף לגרעין אשר הקים את ביתו בקבוצת יבנה. שנה אחת למד בישיבת בני- עקיבא ב"כפר הרא"ה" אולם אהבתו לאדמה משכה אותו והוא חזר לקיבוצו ולעבודת האדמה. הוא נשא לאישה את חברתו חנה ויחד קיוו כי הגיעו אל הנחלה וכי יוכלו לחיות בשקט על אדמתם. קורטי המשיך לעבוד בקבוצה אך בד-בבד יצא לקורסים שונים של ה"הגנה" וסיים קורס מ"מים. בקיבוץ היה מדריך את החברים והחברות בשימוש בנשק ובענייני ביטחון. בלילה שלפני נופלו עוד הספיק קורטי להצטרף לכוח המצומצם של לוחמי וחבלני "גבעתי" שפוצץ את הגשר צפונית לאשדוד שאחר כך נקרא גשר "עד הלום" וכאן נעצרה התקדמות טור הצבא המצרי שהיה בדרכו לעבר תל-אביב. ביום ט"ו באייר תש"ח (24.5.1948), חג מטוס מצרי מעל קבוצת יבנה ומגובה נמוך הטיל פצצות על צריף מגורים; בתוך השלושה שנהרגו במקום – היו קורטי ובתו הקטנה רותי, שנקראה על שם אחותו שנספתה בשואה. אברהם הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות ביבנה. הניח אישה, בן ובת. זכרו הונצח בחוברת שהוצאה לאור על ידי קבוצת יבנה ובה מתואר קורטי על ידי אחד מחבריו כ"אדם אמיץ לב, המוכן להושיט יד לעזרה בכול אשר יידרש" ו"בעל אמונה תמימה בבוראו".