בנם הבכור של הדרת ורון. נולד ביום ט"ו בשבט תשל"ז (3.2.1977) בכפר סבא. תינוק ג'ינג'י שהגיח לאוויר עולם בטרם הגיע המועד המתוכנן, ומאז ומתמיד הקדים את כולם. בגן כינו אותו "שקד המפקד". בבית הספר היסודי "גולדה מאיר" בכפר סבא התבלט בפעילות חברתית, והיה תמיד בוועד הכיתה. בהיותו בכיתה א' החל לנגן, תחילה באורגן, ובהמשך בסקסופון ובגיטרה. הנגינה ליוותה אותו לכל אורך השנים. בשנת 1990 עברה משפחתו של שקד לכוכב יאיר, ושקד נכנס לכיתה ח' בבית הספר הקהילתי כוכב יאיר. עד מהרה השתלב בלימודים, בפעילויות בית הספר, בהופעות, בטקסים, בוויכוחים אידאולוגיים וחינוכיים של גיל ההתבגרות עם המורים והמנהלת, בחיי החברה ביישוב, ובתנועת "הצופים". את דרכו בתנועה החל כחניך, ואחר כך היה למדריך, התקדם לתפקיד רשג"ד ואף שימש כמרכז צעיר. לאחר שירותו הצבאי היה מרכז בוגר בשבט "ניר" שבכפר שמריהו. שקד היה שחיין מצטיין. הוא התאמן ושחה בקביעות בסקציה שבבית ברל והשתתף בתחרויות. נוסף על כך הצטרף לקבוצת הכדורעף שבכוכב יאיר, וגם בענף זה התמיד. שקד, זהוב תלתלים וג'ינג'י באופיו, בלט בנוכחותו. הוא היה נמרץ וידע למצות כל רגע ורגע. את רוב זמנו הקדיש ל"צופים", אך הספיק גם להשקיע בלימודים, לעבוד במרכז הספורט, ולשמש דוגמה לאחיו הצעירים ברק, דור ונוי שאהב כל כך. בחופשים, הפך את הלילה ליום ובילה עם חבריו. שקד התקבל לבית הספר התיכון "כצנלסון" שבכפר סבא למגמת מוזיקה, ובמהלך השנה עבר למגמת תאטרון. הוא אהב את המגמה, היה פעיל מאוד, השתתף בכל ההופעות על הבמה – כשחקן, כתאורן, כתפאורן או בתפקידים אחרים. את לימודיו סיים בציונים טובים מאוד. במחצית חודש ינואר 1996 התגייס שקד לצה"ל והחל קורס טיס בבית הספר לטיסה של חיל האוויר בחצרים. משפרש, לאחר ארבעה חודשים, בחר להמשיך את שירותו בחיל התותחנים, ובמהלך תקופה זו שירת בלבנון. בתוך זמן קצר הפך לקצין, ולקראת שחרורו מונה כמ"פ טירונים – מפקד הפלוגה הצעיר ביותר בצה"ל. לאחר שחרורו טייל שקד בעולם, בעיקר במזרח, ובמיוחד בהודו שבה התחבר לנופים, לאנשים, לצבעים ולאווירה. עם חזרתו לארץ החל בלימודים לתואר מהנדס תעשייה וניהול במכללת רופין. לצד הלימודים הראליים נשאר נאמן לצדדיו היצירתיים ושלח ידו בכל סוגי האמנויות: הוא כתב, צייר, צילם וניגן. במאי 2004 נישא שקד למירב, חברתו לחיים בשש השנים האחרונות, והשניים בנו את ביתם בנתניה. שיר שכתב שקד למירב: "כשהיא תגיע תדע, לפחות ככה אומרים… זוהרת וקורנת מרוב אור עוטה שמלת משי צחור מביאה עמה קול צלצולים גורמת לך לגעוש מבפנים מבלי יכולת להוריד חיוך מפניך ושוב מחזירה סומק ללחייך והלב דופק כמו מטורף ואתה פשוט מרגיש שאתה עף טס בשמים בין הפרפרים מרחף עמם מעל העננים נוגע לא נוגע כמעט בקצה וצונח ארצה צלול ומרוצה אני יודע! היא כאן, והיא שלי. באה אליי לבקר לאיזו תקופה איני יודע אבל אני לא אוותר עליה לא אוותר לעולם היא כאן, עכשיו. וזה אמיתי. כשהיא תגיע תדע, לפחות ככה אומרים… והם באמת צודקים כי אני המאושר באדם ולכן לא אשכח זאת לעולם!" ביום א', כ"ו באלול תשס"ד (12.9.2004), נפל שקד בפעילות מבצעית ברמת הגולן. באותו יום יצא שקד לשירות מילואים. במהלך ניווט ברמת הגולן שערך עם מפקדו, הגיעו השניים למבוי סתום. מפקדו של שקד ירד מהג'יפ כדי לכוונו. מסיבה לא ברורה התהפך הג'יפ ושקד נהרג במקום. בן עשרים ושבע וחצי היה בנופלו. שקד הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין שבכוכב יאיר. הותיר אלמנה, הורים ושלושה אחים. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן. לזכרו של שקד הוקם אתר הנצחה באינטרנט, בכתובת http://www.shakedmeiri.co.il/. באתר: סיפור חייו של שקד, גלריית תמונות, דברי חברים ועוד. כתב ניר שפריר: "ליד האגם, בהאמפי הרחוקה / ראינו את השמש שוקעת, / ואנחנו זרחנו… / אמרנו שהחיים יפים / הרגשנו בני אלמוות, / זאת הייתה ברית שנכרתה / בים של שלווה ואושר, / הרגשנו אחים… / הבטנו אל על והבטחנו / שיהיה טוב, / כי היה טוב, / הכול היה טוב… / ואני כועס על עצמי / כי לא ידעתי שימינו מדודים, / שהברית היא זמנית, / ועכשיו נשארתי לבד, / כואב… / עזבת בעודנו צעירים, / השארת אותי להתבגר לבד / ואתה בחיוך מלא / ושיער זהוב ומתנופף, / הלכת, / לא נשארת לצחוק ביחד. // שקד, / אנצור אותך בלבי לנצח / אחי זהוב השיער, / כי זה היה הקיץ האחרון שלך / ואני לבד מאחור נשאר. / אבל אני מבטיח / ונשבע, / שלנצח נשב על גדות הנהר / ונביט בשקיעה, / כי אותך לעולם לא אשכח / וזיכרונך יהיה צרוב בלבי לעד, / אתה אחי, / אחי שלי, / שקד." כתבה לימור פלאח: "כשהמילים נעתקות, / כשהדמעות חונקות / אנו מנסים להבין ולקלוט, / איך ממלאים את החלל שהשארת / איך נשארים שפויים אחרי שהלכת? // נראה שכל מילה ממעיטה, / כל משפט הורס, / מה בעצם אפשר לחדש / למה שכולנו יודעים? / ובכל זאת אני מנסה, אולי יוקל לי. // כשהייתי קטנה, / סיפרו לי שמלאכים / הם סוג של נשמות לבנות עם כנפיים, / כאלו ששומרות ומשגיחות מהשמים, / סיפרו לי שכוכב הצפון / מדריך ומכוון, / אז איך זה שאורו מתעמעם? ונותרה עלטה? / איך הותרת אותנו לבד? / איך ולמה פרשת כנפיים? / כנראה שהגיע הזמן לעזוב, / לעשות במקום אחר טוב." כתבה רינת בצראווי: "האחד שיקום ויאמר את דעתו בפה מלא גם כשכולם סביבו חושבים אחרת, זה שאומר את האמת גם כאשר אינה נעימה ואף כואבת, זה שחי את הרגע בלי לפחד ולהציב הגנות שנובעות מהחשש שמא הרגע יסתיים, זה שמעריך את מה שכבר השיג ולא עט על היעד הבא לפני שהתענג על הכיבוש הנוכחי ופרגן לעצמו בהווה. זה שמאמין שהוא ראוי לטוב ביותר, מכוון לשם ופוגע כי זוהי האפשרות היחידה שקיימת בתודעתו, זה שחי בלי לחשוב מה יגידו או איך הוא נראה מהצד ומה שמנחה אותו הוא אושרו ורגשות אהוביו, זה שחי כמלך גם כשאין לו, כי הוא חושב ומרגיש כמו מלך, האנשים שמסביבו יגבר בקרבם יצר החיים כי רק מלהתבונן בגיבור ידבק בהם תאבונו וירצו אף הם לאכול את החיים בכפית. הוא יעורר בהם השראה כיצד עליהם לחיות את החיים, ויזכיר להם כי הם ראויים לכל מה שרק יחפצו בו ולא פחות מכך. גיבור הוא זה שחבריו מרגישים כי זכו בכבוד להיות חבריו וכל דקה במחיצתו היא חגיגה שיש להתענג עליה, כי להיות חבר של גיבור כזה זו זכות שלא כל אחד זוכה בה. יום אחד בחיי גיבור כזה אינו משתווה לחיים שלמים של כל אדם סטנדרטי מבחינת כמויות האושר והאהבה שהוא מכיל. לפני כשנתיים פגשתי את אותו הגיבור. דרכינו לא ייפרדו לעולם כי הוא בלבי. שקדי, היית ותמיד תישאר הגיבור שלי." בדרך המובילה לבית העלמין בכוכב יאיר ננטעו שקדיות לזכרו של שקד. משפחתו של שקד, בשיתוף עם הצבא והצופים הקימו שביל הליכה ממושב רמות ועד למעלה נחל כנף, המקום בו נהרג שקד. בשביל זה ננטעות בכל ט"ו בשבט שקדיות.
