מאירוב, יהודה

בן צפורה ויעקב, נולד ביום ד' בסיוון תרפ"ט (12.6.1929) במושב עין גנים ליד פתח תקווה. סיים חמש כיתות בבית-ספר תיכון. בהגיעו למצוות הצטרף לשורות הגדנ"ע. בהיותו בן 16 התגייס לפלמ"ח, עשה תקופה מסוימת בגליל, ואף חלם על התיישבות בו. שירת בגבעת ברנר בשעת חיפושי-הנשק הידועים, עבר אימונים בעמק יזרעאל ובבית הערבה, שוטט הרבה בנגב בצמא ובשרב. בפרוץ מלחמת-העצמאות חש לכל מקום בחזית, ליווה שיירות, לחם בקסטל, ובפרק האחרון היה בין מגיני גוש עציון. ביום 23.2.1948, בשעת מילוי תפקיד הגנתי חשוב, נפצע קשה בתהפוצצות מוקש בקיבוץ רבדים. חבריו מספרים, כי בבואם להוציאו מתוך המפולת זעק: "אל תעיזו לגשת. יש עוד שלושה מוקשים בחדר". כשטיפלו בפצעיו הקשים, שאל לשלום חבריו שהיו איתו ברגע האסון. הוא הועבר במטוס לבית-החולים "הדסה" בתל-אביב ושם מת מפצעיו ביום י"ד באדר א' תש"ח (24.2.1948). הוריו ואחיו הספיקו עוד לראותו כשהוא עדיין בהכרה וברגעי חייו האחרונים סיפר להם על פרטי האסון. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בפתח תקווה. שלושה עצים נטע יהודה בפרדס אביו. תחילה קשה היתה קליטתם – מספר האב – אבל ברבות הימים גדלו ויפו, אך הנוטע נגדע.