בן שרה ושאול, נולד ביום כ"ט בשבט תרצ"א (16.2.1931) בקבוצת כנרת. גדל בטבע, נשם מילדותו את אוויר החירות וספג את רוח המסירות לארץ ולכנרת הן בקבוצה, שנקראה "אם הקבוצות", והן במשפחתו, שבניה היו בין מייסדי ה"הגנה", מטפחיה ופעיליה. היה יפה-תואר, בריא, חזק בגופו וזריז, ער, תאב דעת ולימוד, תמים ונבון. בעל רצון חזק, עז ונמרץ אך גם שקול, מתפרץ וגם צנוע. גלוי פנים ולב. דרוך לכל פעולה הדורשת מאמץ, בעבודת המשק, בבית- הספר, במשחק, בספורט, בפעולות-הנוער וב"הגנה", בעל רגשות ויצרים עזים ופורצים, וחוש דק מן הדק לאמת ולצדק. חבר נאמן ומסור ללא גבול וחשבון, ממעט בדיבורים ובצורות-נימוסים מקובלות. "בלתי-מהוקצע", אך עדין ורגיש ביסודו. ער ונלהב למוסיקה, כולו תוסס חיים, עליז ושובב, לוהט ונלהב ומדביק חבריו בלהטו. בחור שאינו מסוגל לשאת מנוחה של אי-עשייה, עד כדי חוסר סבלנות. בימי מלחמת-העצמאות לאחר החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ לשתי מדינות, דרש וחזר ודרש לשתפו בקו האש על אף גילו הצעיר (בן 17). משסופח לכיתת הפל"ם השתתף בפעולות קרביות רבות: בקרבות על צמח, במשלטי גשר וטבריה, בדגניה, בפעולת-הגמול בסביבת בית קשת, בפעולת סיור מעבר לירמוק, בעין גב – ובמצבים קרובים לייאוש לא ידע פחד ורתיעה, עודד את חבריו והשרה עליהם וגם על הבוגרים ממנו מביטחונו בניצחון. חברו בו במזיגה מופלאה תום של נער ואחריות של בוגר. בימי ההפוגה הראשונה לא יכול היה לשאת את השלווה שהשתררה בעמק-הירדן אחרי הקרבות העזים, ועל אף האיסור מצד מפקדת המקום, כשהוא לוהט ברצון-הקרב ובאש-הנקמה על חבריו שנפלו – עזב יחד עם ידידו את עמק-הירדן והתנדב לגדוד "ברק" בחטיבת "גולני". הוא השאיר פתק למפקדת כנרת, בו הצטדק על "פריצת-גדר" זו. וזו לשון הפתק: "למפקדה, שלום! אני מצטער שאני מוכרח לפנות אליכם בדרך הכתב ולא בדיבור ישיר. החלטנו לצאת. לא בקלות החלטנו לצאת בדרך ההסתלקות. תמיד התנגדנו לדרך זו ואנו מקווים שלא רבים ילכו בדרכנו זאת, אולם הרגשנו שאנחנו מוכרחים ללכת ואתכם הסליחה. לו היינו רואים איזו תקווה שהיא לסדר את העניין על-ידי משא-ומתן ישיר, היינו עושים זאת. הננו מוכנים לשאת בתוצאות הליכה זו. בידכם להטיל עלינו עונש כרצונכם – ובצדק. אבל זכרו שלא ברחנו מהחזית, אלא להיפך! אנחנו מקווים להתראות אחרי המלחמה. ושוב אנחנו מבקשים את סליחתכם!!! בניכם גור ויעקב". גור נפל בעמדה קדמית בקרבות הקשים עם צבא קאוקג'י, באזור סג'רה, ביום ה' בתמוז תש"ח (12.7.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקבוצת כנרת. לאחר נופלו, שינה אביו, שאול מאירוב, מראשי ה"הגנה", את שמו לשאול אביגור.
