מאושר, משה

משה, בן שרה ושלום, נולד ביום כ"ז בתשרי תשט"ו (24.10.1954) במושב גאולים. הוא למד בבית-הספר היסודי "בכר רוסו" בצור-משה, ואחרי-כן המשיך בבית-הספר התיכון-מקצועי "נעורים" בנתניה. משה היה תלמיד ערני ונבון, אהוב על מוריו ועל חבריו. הוא התברך בתבונת-כפיים והצטיין בשיעורי המלאכה. כבן מושב חקלאי סייע לאביו רבות בעבודות-המשק, שאהב מאוד. יחד עם זאת עבד בנתניה כמסגר – מקצוע שרכש במסגרת לימודיו המקצועיים. הוא היה חבר פעיל בחטיבת הנוער "השרון הצפוני" של בני תנועת-המושבים. הוא היה חובב ספורט וכדורגלן מצטיין, ונמנה עם קבוצת הכדורגל של המושב. כמו-כן היה חובב מוסיקה קלה וספרות בלשית, ולשני תחומים אלה הקדיש את מרבית זמנו הפנוי. משה היה יפה-תואר, חברותי ואוהב-חיים. הוא הרבה לחייך ולצחוק, ובצחוקו הדביק את הסובבים אותו ועודד את רוחם ברגעי מצוקה. הוא היה בן נאמן ומסור להוריו, קיים קשרי רעות ואחווה עם אחיותיו ועם אחיו הצעירים ממנו והרבה לשעשעם ולהשתעשע בחברתם. הוא היה טוב-לב ותמיד מוכן היה לעזור לזולת. בזכות נדיבותו וקסמו האישי היה אהוב על הכל. משה גויס לצה"ל במחצית פברואר 1973 והוצב לחיל-השריון. לאחר הטירונות, ולאחר שהשתלם בקורס לנהגים, הוצב ביחידה, בתפקיד נהג משאית. במשך כל תקופת שירותו השתדל שלא להדאיג את הוריו והקפיד לכתוב הביתה. בחופשותיו נהג לעזור בבית ולבלות בחברת ידידיו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, היה משה עם יחידתו בסיני ובו-ביום, י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973), נפגע בהפצצת מטוסי אויב ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל בירושלים. השאיר אחריו אב, אם, שתי אחיות ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "משה ז"ל היה חייל אמיץ ומסור, ועד רגעיו האחרונים דבק במשימה ולא נטשה". הוריו תרמו לזכרו ספר-תורה.