בנם של שיינדל (שיינה) והרצקה (הירש) מנדל. נולד בשנת תרפ"ה (1925) בהונגריה, בעיירה קישוורדה. אח לזידל (חיים) ולמלכה. זאב (בלה) למד בבית ספר יהודי עממי בעיירת הולדתו קישוורדה, הידועה בשמה היהודי קליין וורדן, בה חיו כמה אלפי יהודים. לפני מלחמת העולם השנייה הפכה הונגריה למדינת חסות של גרמניה, וככזאת אימצה את חוקי הגזע והטילה הגבלות על היהודים שבשטחה. ב-1938 נחקקו בה שורה של חוקים אנטי-יהודיים. מקיץ 1939 נלקחו הגברים היהודים לפלוגות "שירות העבודה" של הצבא ההונגרי – והרצקה (הירש) מנדל ביניהם. עד שנת 1940 הם הוצבו בעיקר לאורך הגבול עם רומניה והועסקו בסלילת דרכים, בייעור ובבניית שדות תעופה. כשנפתחה החזית מול הרוסים בקיץ 1941, נשלחו המגויסים להרי הקרפטים ולאוקראינה ושם עסקו בסלילת כבישים, בחפירת תעלות ובסילוק מוקשים. כ-42,000 מהם נספו מחמת הקור, הרעב ומעשי ההתעללות. מצבם של הנותרים החמיר בשנת 1944, כאשר הונגריה נכבשה בידי הגרמנים, אך האב שרד את מחנות העבודה ושב הביתה. זאב היה כבן ארבע-עשרה כאשר נלקח אביו לעבודות כפייה בצבא ההונגרי, והוא נאלץ לעזוב את לימודיו ולצאת לעבוד בעבודות מזדמנות תמורת שכר זעום על מנת לפרנס את משפחתו. בפסח תש"ד (1944), לאחר הכיבוש הגרמני, הוקם בקישוורדה גטו אזורי שבו רוכזו היהודים מהסביבה. ב-25 במאי 1944 החל הגירוש מהגטו למחנה ההשמדה אושוויץ שבפולין. עד תום המלחמה נספו כ-550,000 מיהודי הונגריה. כל בני משפחתו של זאב נספו בשואה. אמו ואֶחיו (חיים בן עשרים ושתיים, ומלכה בת שלוש-עשרה) נספו באושוויץ. אביו של זאב נספה במחנה הריכוז דכאו בגרמניה, אליו גורש יחד עם בנו זאב. רק זאב ניצל וזכה לראות במחנה את יום השחרור. הוא נותר נצר יחיד ואחרון למשפחתו. כאשר שוחררה הונגריה מהכיבוש הגרמני, חזר לשם זאב בגיל עשרים, אך לא לאורך זמן. הוא נדד לאיטליה, ובשנת 1947 יצא לארץ ישראל באוניית מעפילים. האונייה נתפסה על ידי הבריטים ונוסעיה הועברו למחנות מעצר בקפריסין. בסוף שנת 1947 שוחרר זאב ממחנה המעצר והגיע לארץ. הוא התיישב בתל-אביב ומצא את פרנסתו בליטוש רהיטים. לאחר החלטת עצרת האו"ם מיום כ"ט בנובמבר 1947 על הקמת מדינה עברית, פרצו המאורעות שבישרו את תחילת מלחמת העצמאות, וזאב התגייס במסגרת "התנדבות בעם". הוא שירת בגדוד "מוריה" של חטיבת "עציוני", היא חטיבת "ירושלים" – חטיבה מספר 6 של "ההגנה". זאב השתתף בקרבות רבים בחודשי המלחמה, תחילה בגדוד "מיכמש" ואחר כך בגדוד "בית חורון". בסוף חודש מרס 1948, ערב מבצע "נחשון" לפריצת הדרך לירושלים הנצורה, קודם כיבוש הקסטל, כבשו לוחמי חטיבת "עציוני" את מחצבת סובא של "סולל בונה" (כיום מחצבת הקסטל). הדרך אל מחצבה זו שמדרום לקסטל הובילה גם לכפרים הערביים אל-קסטל וצובה, וכך ניתקו את מצודת הקסטל מכפרים אלה. הערבים ריכזו כוחות על מנת לכבוש נקודת תורפה זו. בכדי להגן על המחצבה הוצב במקום כוח מחטיבת "עציוני", שמנה ארבעים ושניים לוחמים. הכוח נערך במחצבה ותפס שני משלטים בסמוך למחצבה – "בועז", כ-500 מטרים מצפון למחצבה, והשני, שמאוחר יותר כונה "נחשון", כ-300 מטרים מדרום למחצבה. לוחמי "עציוני" השיבו מלחמה שערה, ובמשך כמה ימים עברו המשלטים מיד ליד. הכפר אל-קסטל, החולש על הדרך לירושלים, לא היה מעורב תחילה בלחימה, אך בהמשך גברה ידם של הקיצונים בכפר, ויתר התושבים החלו לברוח ממנו ולנטוש את בתיהם. ב-1 באפריל נערכה התקפה עזה על המחצבה על ידי כוח ערבי שמנה מעל מאתיים לוחמים. בלחץ התקפת האויב נסוגו המְגִנים מהמשלט הדרומי בשעות אחר הצהריים. במהלך הנסיגה נהרג זאב מנדל. סמוך לנסיגתם הגיעו למחצבה שני משוריינים ועליהם תגבורת, בפיקודו של מפקד הפלוגה נחום שושני. שושני אירגן את הכוח וערך התקפת נגד כדי לכבוש את המשלט מחדש, תוך ניסיון למצוא את גופתו של זאב. הניסיון נכשל, הכוח נסוג, ושושני נשאר לחפות על הנסיגה. שושני, שכינויו המחתרתי היה "נחשון", נפל בקרב זה, ועל שמו נקרא המשלט "נחשון". טוראי זאב (בלה) מנדל נפל בקרב ביום כ"א באדר ב' תש"ח (1.4.1948). בן עשרים ושלוש היה בנפלו. בלילה שבין ה-7 ל-8 באפריל נהרג בקסטל עבדל קאדר אל-חוסייני, מנהיג הכנופיות הערביות. ב-9 באפריל 1948 נכבש הקסטל ללא קרב בידי הפלמ"ח, כיבוש שהיווה ציון דרך חשוב בקרב על הדרך לירושלים. במהלך הבאת חללי הקרב על הקסטל לקבורה בידי חיילי הפלמ"ח, נערכו חיפושים אחר גופותיהם של זאב מנדל ושל נחום שושני במשך מספר ימים, אולם נמצא רק כובעו של זאב, מוכתם בדם. בשל מספר החללים הרב הוחלט לטמון אותם בחלקת קבר בקיבוץ מעלה החמישה ולא בקיבוץ קריית ענבים, שם נקברו החללים עד אז. בעוד שחללי הפלמ"ח זוהו על ידי חבריהם, זוהו חללי חטיבת "עציוני" רק בחלקם והאחרים הוגדרו כאלמונים, עד אשר הגיעו עדויות על השתתפותם ונפילתם בקרב זה. ברישום יומן המבצעים של מעלה החמישה נכתב כי עד ה-13.4.1948 נקברו במקום שלושים וחמישה חיילים. עם תום הקבורה נותרו שלוש מצבות עם המילה "אלמוני". גופתו של זאב לא זוהתה, ומיום נפילתו היה בחזקת חלל שמקום קבורתו לא נודע. ביום י"ב בכסלו תשי"ד (19.11.1953) הועברו קברי החללים במערכה על הקסטל מן החלקה במעלה החמישה לבית העלמין הצבאי בהר הרצל, ביניהם שלושת קברי האלמונים. בשנת 1955 העיד חובש על נסיבות מציאת גופתו של נחום שושני שלושה חודשים לאחר הקרב, ועל העובדה כי יחד עם שושני נמצאה גופה נוספת. שושני זוהה על ידי אביו ונקבר במעלה החמישה יחד עם חללי הקסטל, בעוד שהגופה הנוספת שהובאה יחד איתו לא זוהתה ונקברה כ"אלמוני". חקירה של ענף אית"ן (איתור נעדרים) בצה"ל בשיתוף היחידה להנצחת החייל במשרד הביטחון העלתה ב-2010 כי מדובר בגופתו של זאב מנדל, אשר נהרג באותו יום ובאותה גזרה עם שושני. בעקבות גילויים אלה – שישים ושלוש שנים לאחר מותו – נערך בהר הרצל בתאריך כ"ג בכסלו תשע"א (30.11.2010) טקס גילוי המצבה, בו הוחלפה מצבת ה"אלמוני" במצבה הנושאת את שמו של זאב מנדל. החלל הינו "נצר אחרון". חללי "נצר אחרון" הם ניצולי שואה שנותרו שריד אחרון ממשפחתם הגרעינית (הורים, אחים, אחיות, בנים ובנות), שחוו על בשרם את אֵימַת השואה בגטאות ו/או במחנות הריכוז וההשמדה ו/או במנוסה ובמסתור בשטחים שנכבשו ע"י הנאצים ו/או בלחימה לצד אנשי המחתרות או הפרטיזנים בשטחי הכיבוש הנאצי שעלו לארץ, בשנות מלחמת העולם השנייה או אחריה, לבשו מדים ונפלו במערכות ישראל.
