לשם, שמואל

בן אורה וישראל. נולד ביום כ"ט בסיוון תשכ"ח (29.6.1965) בפתח תקווה. החל את לימודיו בבית-הספר היסודי במושב שדה יעקב והמשיך בבית-הספר היסודי בחיספין, ברמת הגולן. הוא המשיך בחטיבת-הביניים 'בני-עקיבא' בגבעת-שמואל וסיים בישיבת כפר הרא"ה. מילדותו בלט בתשוקה רבה לחכמה ולדעת. כשבגר הסביר: "יש לי רצון עצום להקיף בלימוד הרבה, בשתי ידים, כולי!" והוא המשיך לימודיו בישיבת 'מרכז הרב' בירושלים. בבתי המדרש השונים שבהם למד הסיק שמואל כי גם מחוץ לכותלי בית המדרש קיימים ממדים של קדושה: התיישבות בארץ-ישראל ושמירת ביטחונה. שמואל התלבט מאוד במה יבחר וכתב: "לכל אדם יש תפקיד בעולם והוא מועיל לעצמו ולכלל רק כשהוא עושה את תפקידו-שלו. במה אתרום? בחקלאות? אולי ברמת מגשימים אועיל יותר? שמא ביישוב צעיר? אולי בתור רב?" שמואל מצא את התשובה במסלול-ההסדר לבני הישיבות. הוא חתם על התחייבות לשרת שנים-עשר חודשים נוספים, כנדרש מבני ישיבות-הסדר. בחודש אפריל 1983 גויס שמואל לשירות חובה בצה"ל. הוא הוצב בחי"ר ונשלח לשרת בחטיבת גבעתי. הוא יצא לטירונות חי"ר, עבר קורס צניחה והמשיך מסלולו הקרבי בקורס מ"כים חי"ר. הוא קיבל דרגת רב"ט ויצא להמשך לימודיו בישיבה. שמואל היה בקי וידען ומעולם לא גבה לבו ולא רמו עיניו. צניעותו המופלגת בלטה גם בפשטות לבושו ובהליכותיו עם בני-אדם. אחד ממוריו העיד על דמותו: "כל כולו היה בבחינת הנני! נתינה ליחיד ולחברה, לעם ולמדינה". חבריו סיפרו כמה היה נעים להימצא במחיצתו "איש רעים להתרועע, שהיה אהוב על הכול". כל שעשה וחשב היה בהשפעת החינוך שקיבל בבית הוריו: לחלוציות, לבניין הארץ ולאהבת התורה. באמצע מסלול שירותו בצה"ל הקים שמואל את ביתו ונשא את רעייתו חגית. שמואל סיים פרק בלימודיו ונשלח לאחד מגדודי חטיבת גבעתי ששירת בלבנון. הוא קיבל דרגת סמל והשתלב בסגל הפיקוד של הגדוד. באחד ממכתביו הרבים בתקופת שהותו בלבנון כתב: "למרות הזמן והלחץ אני משתדל איכשהו לדחוס קצת רוחניות לסדר היום… בכל השמירות ושגרת הכוננויות אני מרגיש סיפוק, שכן זה כולל מצוות רבות… בבקרים אין זמן להתפלל, אלא אחרי פתיחת ציר. אולם גם זו תרומה שלנו להגנה על המדינה". במכתב אחר כתב: "ביום שכזה יותר מתמיד אני חושב, איזו הקרבה זו – החיים. אחד הדברים שקשה ביותר לוותר עליהם ואנשים צעירים הולכים תוך ידיעה ברורה שהם עלולים למות". בסיום הפעילות המבצעית בלבנון שוב התלבט שמואל, היכן יהיה במיטבו וכך תהיה תרומתו גדולה יותר. האם יילך לקורס קצינים ויישאר במסלול הביטחון? הוא החליט לתרום לעם במוקד הרוחני וחזר ללמוד בישיבה ברמת הגולן. ביום כ"ח בשבט תשמ"ו (7.2.1986) נפל שמואל בעת שירותו. הוא נפטר ממחלת דם בבית-החולים תל השומר והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין האזורי חיספין, ליד משקו רמת מגשימים. הותיר אחריו רעייה – חגית, הורים, שתי אחיות – ליאת ויעל ואח – נעם. לזכרו הוצא ספר "שם לשמואל" אסופת מאמרים לספר שמואל". הספר נפתח בפרק על חייו הקצרם של שמואל ומסיים באסופת חלק ממכתביו המעידים על אישיותו ודמותו המיוחדת של שמואל