לשם, ראובן

בן אברהם ובלה. נולד ביום ט"ו בסיון תרצ"ב (19.6.1932) באפיקים. אחרי שסיים את בית-החינוך המשותף בדגניה עבר לבית-הספר התיכון החקלאי בבית-ירח ועמד בבחינות-הבגרות כאכסטרני. לבסוף סיים את הפקולטה למדעי-המדינה באוניברסיטה של תל-אביב. בהיר-מחשבה היה וידע לתקוף נושאים עיוניים הרחוקים מעיסוקיו הרגילים. הוא הבחין בין חשוב וטפל בבטחון רב, והיסודיות אשר בה ניתח לעצמו בעיות שעלו לפניו, והעקביות שבה הגן על מסקנותיו עשו רושם על מדריכיו באוניברסיטה כפי שציין מדריכו במכתב-התנחומים למשפחה לאחר נפלו. הוא לא התבלט בהליכותיו אך כמנהיג העומד מן הצד היה נעלם מן העין ובכל זאת כיוון את החיים סביבו. השקט, הכנות, הבטחון הפנימי והגותו המלווה בת-צחוק מתוך סלחנות – אלה היו מתכונותיו. לצה"ל גויס ביולי 1951 ושירת במסגרת נח"ל כמפקד נחלאים א', הוא נחל-עוז של היום. לאחר-מכן היה מפקד היאחזות מגל. לאחר נשואיו עזב את הקבוצה ושירת בצנחנים. הוא הצטרף לצבא-הקבע והגיע לדרגת רב-סרן. בשנת 1959 נפצע קשה אבל המשיך את שירותו הפעיל בצבא-הקבע. במלחמת ששת הימים היה חניך בבית-הספר לפיקוד ומטה, הצטרף לאוגדה של רפול והשתתף בקרבות בחזית הדרום שבהם נפצע וביום ח' בסיון תשכ"ז (16.6.1967) מת מפצעיו. הניח אשה ושני ילדים. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות באפיקים. מרדכי גור, מפקד בית-הספר לפיקוד ולמטה דאז ומפקדו הישיר האחרון, כתב למשפחתו מכתב-תנחומים לאחר נפלו; הוא כותב על היכרותו ארכת השנים עם ראובן, שתמיד ידע אותו "כלוחם העשוי לבלי חת. בתפקידו הראשון, כמפקד היאחזות, בעודו צעיר וחסר-ניסיון, כבר גילה עוז-נפש, כושר-מחשבה ותושייה ואומץ-לב". בסוף דבריו הוא מציין כי הן כחניך והן כקצין בכיר נהנו האנשים שעבדו אתו שכם אחד מחברתו ומעבודתו גם יחד. עלון אפיקים "ניב הקבוצה", הוקדש לזכרו. ב"כנרות", דו-ירחון של המועצה האיזורית עמק-הירדן, הונצח זכרו. "בדרכם", שבהוצאת איחוד הקבוצות והקיבוצים לזכר חברי האיחוד שנפלו במערכה, הובאו עליו ומשלו. ב"נזכור", בהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה בעריכת יהודה האזרחי, הוקדשו כמה עמודים לזכרו.