לרר, אוריאל

אוריאל (אורי), בן אסתר ומשה, נולד ביום ח' בתשרי תשי"ד (17.9.1953) בחיפה. הוא למד בבית-הספר היסודי "רמות" בחיפה ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון החדש בחיפה, במגמה הריאלית. אוריאל היה תלמיד חרוץ ומתמיד, הצטיין בידיעת הארץ והיה אהוב על מוריו ועל חבריו. בבית-הספר נמנה עם חברי החוג הדרמטי, הרבה לבקר בהצגות תיאטרון וידע רבות על מחזות ועל מחבריהם. מורהו מעיד עליו, שהרבה לקרוא והיה בעל ידע רב בתחומים רבים. הוא אהב להתווכח על נושאים שונים וניחן בכושר ביטוי מצוין. מתמיד אהב את המרחבים והרבה לטייל ברחבי הארץ ולהתבונן באתריה ובנופיה. היה לו אוסף גדול של מטבעות, של גלויות ושל אבנים. בעל גוף תמיר היה וזקוף, ונודע כאדם חברותי, קל להתיידד ואוהב חברה. מטבעו היה אוהב אדם, ידע לכבד את רגשות הזולת ולהטות אוזן קשובה לחבריו, שמצאו בו בעל-סוד נאמן. הוא ידע לעמוד על טיבם של בני-אדם וניחן באורך רוח ובסבלנות. אהוב היה ומכובד על חבריו וזכה להערכתם ולאמונם. מנעוריו היה רציני ואחראי בגישתו לחיים, נבון ומהיר תפיסה. סקרן היה ונהג לבחון כל דבר במחשבה שקולה. תמיד רחק מפשרות וידע לעמוד על דעתו. איש שיחה נעים וגלוי-לב היה, ורגיש מאוד למעשי עוול. כדובר אמת ובעל מצפון, מעולם לא היסס לומר גם דברים קשים ולא נעימים. הוא היה מלא מרץ, נועז ואמיץ והצטיין בפשטות ובכנות, בשמחת חיים ובאהבת החיים. עליז היה ובעל חוש הומור, רוחו טובה עליו תמיד, עיניו צוחקות ופניו מאירות. הוא התברך ביזמה, בתבונת כפיים ובכישרון היצירה, וידע להתמיד ולסיים בהצלחה כל דבר שהתחיל בו. אורי לא היה בררן, אהב את הפשטות והיה שמח בחלקו. כל ימיו היה בן אוהב, נאמן ומסור להוריו ורחש להם כבוד רב. אוריאל גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1971, והוצב לחטיבת גולני. לאחר הטירונות השתלם בקורס מ"כים ובקורס למש"קי אפסנאות. ביחידתו נודע כחייל מסור ואחראי לתפקידו, אהוב על מפקדיו ומשמש דוגמה לחבריו בכל דרכיו. על חלקו בפעילות המבצעית הוענק לו "אות השירות המבצעי". הוא השתדל מאוד שלא להדאיג את הוריו, לא התאונן על האימונים הקשים והמפרכים והקפיד לכתוב מכתבים הביתה. במלחמת יום-הכיפורים השתתף אוריאל בקרבות נגד הסורים ברמת הגולן. ביום כ"ו בתשרי תשל"ד (22.10.1973) נפל אוריאל בקרב על מורדות החרמון. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו אב, אם ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "אוריאל נלחם כאדם היודע למען מה הוא נלחם, באומץ ובגבורה, בנאמנות, במסירות ובהקרבה".