לקס, יוסף

בן מינה ומשה, נולד ביום י"א בסיוון תר"ץ (7.6.1930) בעיר הנובר, גרמניה. בשנת 1936 עלה עם הוריו ארצה ונתקבל לבית-הספר היסודי "גאולה" בחיפה. בתקופה זו הצטרף לתנועת "הצופים" ובסיימו את בית-הספר היסודי המשיך ללמוד בבית-הספר המקצועי שליד הטכניון העברי. מסיבות שונות נאלץ להפסיק את לימודיו בשנת 1946 ועבר לעבודה במקצועו, במסגרות. בד בבד עם עבודתו המשיך את השתלמותו בערבים ולא גרע מעבודתו וממסירותו בתנועת הנוער כמדריך בה ומצא לו זמן גם למלא את תפקידו ב"הגנה". מיד עם פרוץ מלחמת-העצמאות בעקבות החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ לשתי מדינות, התייצב לשירות מלא ומאחר שעוד קודם לכן עבר קורס-סיירים מיוחד ב"הגנה", שימש כסייר בעמדות הקדמיות בחיפה. השתתף גם בפיצוץ המוסכים הערביים בחליסה ובפעולות הגמול בוואדי- סאליב. בסוף בפרואר 1948 עבר לנען יחד עם חבריו בהכשרת הצופים ו'. שם הצטרפה ההכשרה כולה לאחד מגדודי הפלמ"ח בחטיבת "הראל", ולקסי – כפי שכינוהו חבריו – עבר עם גדודו לחולדה והתחיל לעסוק בליווי השיירות לירושלים. עם השיירה הגדולה האחרונה נשאר תקוע בירושלים והשתתף שם, בין השאר, בקרב על שייח'-ג'ראח. יוסף נפל ביום כ"ב בניסן תש"ח (1.5.1948) בכיבוש קטמון. יחידתו נשלחה כתגבורת לאחד מגדודי הפלמ"ח, שנלחם אז לכיבוש השכונה, ומיד עם התחלת ההסתערות פגע כדור האויב בלבו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית ענבים.