לקואה, יוסף (יוסי)

יוסף (יוסי), בן עליזה וצדוק, נולד ביום י"ב בכסלו תש"ט (14.12.1948) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר "ויתקין" בתל-אביב ובבית-הספר התיכון-עירוני ז' ביפו, במגמה חברתית. אחרי-כן המשיך ללמוד בשיעורי ערב לבחינות בגרות אקסטרניות. אביו של יוסי מת עליו בעודו ילד. אחרי שלמד שנתיים בבית-ספר תיכון יצא לעבודה ועבד תחילה כפקיד מיון בדואר תל-אביב. אחרי-כן עבד כפקיד תיוק ורישום בחברת הביטוח "הסנה". שנתיים עבד ב"הסנה" עד שגויס לצבא, ובאותו זמן למד בערב לבחינות בגרות אקסטרניות. יוסי היה חובב כדורגל ובנעוריו היה שחקן מעולה בקבוצת גדנ"ע בשכונת מגוריו, שכונת שפירא בתל-אביב. יוסף גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1966 והוצב לחיל הרגלים. לאחר הטירונות הוצב כרובאי בגדוד בחטיבת "גולני". הוא השתלם בקורס מ"כים, ובעודו בקורס פרצה מלחמת ששת הימים והוא השתתף בקרב על תל-עזזיאת ברמת-הגולן. לאחר שסיים את קורס המ"כים, הוחזר לגדודו כמ"כ רובאי. לאחר שעבר בהצלחה מבדקי קצינות, נשלח לקורס קצינים, אבל לא סיימו, והוצב כמ"כ בבסיס אימונים של החטיבה. כעבור זמן הוחזר לגדודו והשתתף גם במלחמת ההתשה. בתעודת השחרור שלו צוין כ"חייל מצטיין, בעל יזמה ואחריות בתפקידו". לאחר שסיים את שירותו הסדיר, הוצב לחיל השריון ונקבע לו תפקיד מש"ק-חרמ"ש. לאחר השחרור עבד כטכנאי במרכזת הטלפונים במשרד התקשורת ושם ביקש לבסס את עתידו. בספטמבר 1972 נשא אישה והזוג חי באושר שנה אחת. כחצי שנה לפני מלחמת יום-הכיפורים, הוצב יוסי כמ"כ רובאי בגדוד סיור. כשפרצה המלחמה התייצב יוסי ביחידתו והשתתף עמה בקרבות הבלימה בסיני ובקרב ההבקעה והפריצה אל מעבר לתעלת סואץ. ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973) נפגע יוסי ונהרג בקרב הפריצה להקמת ראש-גשר בגזרה המרכזית של תעלת סואץ, ליד "החווה הסינית". הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, אם ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "מעשיו וכושר התמדתו במלחמה ארוכה זו שימשו לנו, חבריו, מקור לכוח. יוסף היה אהוב ומקובל על חבריו ועל מפקדיו". גדוד הסיור שלו הוציא לאור חוברת "לזכר גדוד סיור", שכלולים בה גם דברים על יוסי.