לפקה, יוסף (ספי)

בן פסיה ואריה, נולד ביום ד' בשבט תר"ץ (2.2.1930) בחיפה. בבית-הספר היסודי בקרית חיים למד שש שנים. הוא לא היה שקדן, כי למד בנקל. בעיצומה של מלחמת-העולם השנייה עבר לאשדות יעקב, שם סיים את בית-הספר היסודי. אחר-כך למד שנתיים מסגרות בבית-הספר המקצועי שליד הטכניון בחיפה. יוסף הצטרף לתנועת "גורדוניה", תחילה כחניך ואחר-כך כמדריך. הירבה לטייל ברחבי הארץ ובכך ביטא את אהבתו לה. פעם נאסר ביחד עם חבריו מקבוצת הכשרתו, שיצאו לטייל בארץ ותוך כך חצו את גבול עבר-הירדן. מיד עם פרוץ מלחמת-העצמאות, לאחר החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ לשתי מדינות, התגייס לפלמ"ח כחבר ההכשרה המגויסת ברמת דוד. בדצמבר 1947 עבר עם קבוצתו לעסלוג'-רביבים. השתתף בליווי שיירות בנגב, בקרבות (ח'זלה, ועוד), בכיבוש ברייר, בתגבורת לכפר דרום ועוד. במכתביו הביתה מאותו פרק זמן משתקפת ההכרה בהכרח ההקרבה. "אם אנחנו לא נמשיך, ימשיכו לנו", כתב. יוסף נפל ביום ד' בסיוון תש"ח (11.6.1948) בכיבוש משטרת עסלוג', בהתפוצץ בניין המשטרה. הובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי ברביבים. זכרו הועלה עם זכר בני קרית חיים שנפלו – בספר "בני קרית חיים".