לפידות, שמחה

בן מרים ומשה-זאב. נולד ביום ה' באב תרס"ט (23.7.1909) בעיר חרסון, רוסיה. בשנת 1924 עלה שמחה לארץ-ישראל עם הוריו ושני אחיו בעקבות האח הבכור שעלה ארצה לפניהם. בארץ עבד שמחה בעבודות שונות, בעיקר בצבע. תקופה מסויימת אף עבד במפעל האשלג בסדום ובתקופת מאורעות הדמים תרצ"ו-תרצ"ט שירת כנוטר במקומות שונים בארץ, והיה חבר בארגון ה"הגנה". בפרוץ מלחמת העולם השנייה, נענה שמחה לקריאת המוסדות הלאומיים והתגייס לצבא הבריטי, לחיל התובלה. הוא הוצב ליחידת נהגים 462 ועמה שירת ברחבי המזרח התיכון. תוך תקופת שירותו נשא אישה ולזוג נולדה בת. בשלהי אפריל 1943, עלתה יחידתו של שמחה על סיפון האנייה "ארינפורה" שיצאה בראש שיירת אניות נושאות צבא לכיוון מלטה כדי לשמש תגבורת לכוחות בעלות הברית בפלישתם לסיציליה. ביום כ"ז בניסן תש"ג (1.5.1943), בהיות השיירה מול חופי בנגזי, גילה את השיירה מטוס-סיור גרמני שהזעיק מפציצים שהפציצו את השיירה. ה"ארינפורה" ספגה פגיעה ישירה וטבעה ועליה 140 איש מאנשי הפלוגה, ושמחה ביניהם. השאיר אשה ובת, הורים, ששה אחים ושתי אחיות. שמו של שמחה הונצח ב"ספר העתונאים" תש"ו, ב"ספר ההתנדבות" ובספר "יזכור" של מכון ז'בוטינסקי. במלאת שנה לאסון פורסמה רשימה לזכרם בחוברת "לחייל". במחלקת הנעדרים בבית-הקברות הצבאי שעל הר הרצל הוקמה לזכרם מצבת זיכרון בדמות אנייה ולידה בריכת מים שבקרקעיתה חקוקים שמות 140 הנופלים.  החלל הינו מקל"ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע.