לסרי, בועז

בן רחל וסלומון. נולד ביום כ"ד בתמוז תשל"ד (14.7.1974) במושב צוריאל למשפחה ברוכת ילדים. למד בבית-הספר היסודי "יהלום" במעלות וסיים בבית-הספר התיכון "אורט מעלות". כילד וכנער היה בועז פעיל ב"תנועת הנוער של בני המושבים". הוא השתתף בחוגים ובמפעלי התנועה עד שירותו הצבאי. לקראת גיוסו לצה"ל הצטרף לגרעין הנח"ל "אל תשאל", שהקים יחד עם חבריו לכיתה ועם חברים נוספים ממקומות אחרים. בועז היה עמוד התווך בגרעין, היה מוכר כחברה'מן וכמוקד המורל והעליזות. מספר חברו הטוב דותן: "במפגשים חברתיים מרגישים תמיד את חסרונו של מי שהיה המצחיקן והבדרן. מבועז אי-אפשר היה להתעלם: השנינות והחוכמה, מיקמו את בועז תמיד במרכז, וכשזה חסר, זה מורגש וכואב". בועז גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1992 והצטרף לחיל הנח"ל. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס נשקים, הוצב ליחידות נח"ל שונות בתפקיד נשק ואחראי נשקייה. הוא שירת במחנה 80 ובפלוגות הסיור של הנח"ל. בכל מקום הותיר את רישומו כבחור עצמאי, רציני, אחראי ועם זאת בעל חוש הומור יוצא דופן בשנינותו ובחדותו. ביום כ"ו בתמוז תשנ"ד (5.7.1994) נפל בועז בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת עולמים במושב צוריאל. בן עשרים היה בנופלו. השאיר אחריו הורים, ארבעה אחים – יעקב, יעיש, שמעון ויורם ושלוש אחיות – ליליאן, אריאלה ואתי. במכתב תנחומים למשפחה כתב הרמטכ"ל אהוד ברק: "בועז זכרונו לברכה היה אחראי על נשקייה בפלוגת הסיור של חטיבת הנח"ל. בועז תואר על ידי מפקדיו כבחור שקט, שביצע היטב את המוטל עליו, היה מקובל ואהוב על חבריו, ולכן הסתדר עם כולם". וכתב מפקדו: "בועז היה חלק מאתנו במשך שנה וחצי, היה שקט ומופנם, תמיד ביצע היטב את המוטל עליו. בועז היה מקובל מאוד על חבריו, ותמיד הסתדר עם כולם. אדם בלי אויבים שכולם אוהבים". סלומון, אביו של בועז, כתב: "אהבתי אותו כי הוא היה צעיר הבנים./ אהבתי אותו כי הוא היה ילד חמוד וממושמע./ אהבתי אותו כי ידע להחזיר לי אהבה/ אהבתי אותו כי בהיותו בן עשר החל לעזור לי במשק./ תמיד עזר לכולם בכל דבר,/ אהבתי אותו כי הוא נתן לי את המרץ והכוחות,/ אהבתי אותו כי החשבתי אותו כבן ממשיך במשק,/ כי היו בו תמיד המרץ והכוחות לעזור במשק./ אהבתי אותו כי הוא היה קרן אור במשפחה, והיום איננו עוד אתנו./ יהי זכרו ברוך לעד".