לנקרי, רפאל

רפאל (רפי), בן רובידה ומימון, נולד בשנת תשי"ב (1952) במקנס שבמרוקו, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1963. הוא למד בבית-הספר היסודי-ממלכתי ג' ברמלה ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון "עמל" ברמלה. רפי היה תלמיד טוב וממושמע והיה אהוב על מוריו ועל חבריו. הוא היה חבר בתנועת הצופים ברמלה ונמנה עם חברי גרעין "יראון". חובב ספורט היה ונלהב מאוד לכדורגל ולכדורסל. הוא אהב מוסיקה מודרנית, האזין הרבה לשירים, כתב שירים וניגן בגיטרה. הוא היה אוהב אדם והרבה להתנדב לפעילות ציבורית. פעלתן היה ונרתם לכל משימה במלוא המרץ. כל שעשה, עשה בהתלהבות ובמסירות, כמו ביקש לנצל כל רגע בחייו. תכניותיו ורעיונותיו היו שקולים והוא בחן כל עניין במחשבה מעמיקה. הוא ידע להתעקש, לעמוד על דעתו בהחלטיות, ולא לוותר בעניין שנראה צודק בעיניו. אך כאשר נוכח שטעה, הודה בטעותו בחיוך של טוב לב. עם שהיה רצונו עז להגיע לשלמות במעשי ידיו, אהב את הפשטות ושמח היה בחלקו. חבריו נתנו אמון בדבריו ובהבטחותיו ומעולם לא אכזב אותם. אוזניו היו קשובות להם והם באו לשפוך את לבם לפניו ולמצוא פורקן בשעות מצוקה. בדברי בדיחה ידע לפייס בין יריבים ולעשות שלום ביניהם. הוא היה מלא מרץ ושופע חיוניות, ורוחו טובה עליו תמיד. בן מסור היה למשפחתו וכיבד את רגשותיהם הדתיים של הוריו. רפי היה אהוב ונערץ על הוריו ועל בני משפחתו כבן הזקונים. מילדותו הקסים יופיו את כל רואיו. הוריו עשו למענו כל אשר ביקש ומלאו את כל משאלותיו. רפאל גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1971 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק "פאטון" ובקורס למדריכי מקצועות בבית-הספר לשריון, והדריך חניכים בקורסים. הוא היה חייל ומפקד טוב, אחראי ומסור לתפקידו, ולא הקפיד עם חניכיו על גינוני משמעת, אך דרש ביצוע מדויק. על חלקו בפעילות מבצעית הוענק לו "אות השירות המבצעי". בתקופת שירותו השתדל שלא להדאיג את הוריו והרבה לכתוב מכתבים הביתה, כדי למנוע מהם צער ודאגה. במלחמת יום-הכיפורים השתתף רפי בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים בחזית סיני. מהיום הראשון נלחם באומץ לב ופעמים אחדות החליף טנקים שנפגעו, עד שמפקד הגדוד לקח אותו לטנק שלו, בזכות היותו תותחן מעולה. ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973), בלילה שכוחות צה"ל צלחו את תעלת סואץ נפל רפי בקרב בגזרה המרכזית, אל מול "החווה הסינית". כתותחן בטנק של מפקד הגדוד, השמיד כלי שריון רבים של האויב עד שנקלע למארב של חיילים מצרים. פגז פגע בטנק שלו שהוביל בראש, והוא נהרג במקום. תחילה נחשב כנעדר, אך לימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין ברמלה. השאיר אחריו אב, אם, חמישה אחים ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. מתוך מכתבים שכתב למשפחתו השכולה מצטיירת דמותו, דמות לוחם אמיץ ומסור, שלחם בעוז, בביטחון ובאמונה בניצחון צה"ל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "רפאל דבק במשימתו, תוך גילוי אומץ לב והכרה בשליחות שמילא מול פני האויב". הוריו תרמו לזכרו ספר תורה לבית-הכנסת ברמלה.