ברוך, בן רבקה ודוד ז"ל, נולד ביום ה' בתשרי תש"ח (19.9.1947) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי "יהודה המכבי", ואחרי-כן המשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון-עירוני ד'. התכונה המיוחדת לו הייתה השאיפה להגיע לשלמות בכל תחום שעסק בו. תכונה זו הטביעה את חותמה על כל מעשיו ועל דרכו. הוא היה אדם שתכניותיו עמו, דעתו נחושה ונחרצת ודרך חייו ברורה. אלה קבעו את התנהגותו של ברוך, שהיה הרוח החיה בכל חברה, המנהיג הטבעי והמקובל של כל חבורה, בעל הסמכות ומורה הדרך. תכונות אלו ייחדו את ברוך כבר כשהיה חבר בתנועת "הצופים". כמדריך, שילב פעילות חברתית עם טיולים ומסעות ופעילות ספורט. הוא השקיע מאמצים רבים כדי ליצור גיבוש חברתי בקרב בני הנוער בתנועה. כושר המנהיגות שלו התגלה בהצלחתו לגשר בין עמדות שונות, לקרב את החניכים אלו לאלו ולהקנות להם ערכים שהאמין בהם, ובעיקר את אהבת ארץ ישראל ועם ישראל. ברוך הקדיש זמן רב לפעילות בתנועת הנוער. שמונה שנים היה יושב ראש ועדת החברים של התנועה. הוא היה מדריך נערץ על חניכיו הצעירים, שנסחפו אחר הלהט הרב שלו והלכו בעקבותיו, באמונה ובהכרה בכל פעולה שבצעו יחד. ברוך גויס לצה"ל בתחילת ספטמבר 1965 והוצב לחיל השריון. כאדם שחונך לאהבת ישראל, היה קשור לצבא בכל נימי נפשו ומקורביו טוענים כי היה שב לשרת בצבא הקבע, שכן אהב את הצבא ואת השירות בו. הוא הוכשר לשמש כאיש צוות טנק, השלים קורס מפקדי טנקים ונשלח לשרת בחטיבת השריון 7. אחרי תקופת שירות נשלח לקורס קצינים בבית-הספר לקצינים של צה"ל, וסיים במרס 1967. במלחמת ששת הימים נבחר לשמש כמפקד הטנק של מח"ט 7, אל"מ גונן (גורודיש) והוא קצין בדרגת סגן-משנה. בכל ימי הלחימה ליווה ברוך את המח"ט, כמפקד טנק וכמפקד המחלקה האחראית לאבטחת החפ"ק של החטיבה. אחרי-כן שימש כמפקד מחלקה בחטיבה 7 וכסגן מפקד פלוגה והשתתף בפעולת כראמה ובקרבות מלחמת ההתשה. הוא סיים קורס מפקדי פלוגות שריון כחניך מצטיין והוענקה לו דרגת סגן. כושר המנהיגות של ברוך ודבקותו במטרה התגלו גם בעת השירות הצבאי. הוא היה מפקד שריון קפדן, שדרש ביצוע מושלם של כל פקודה והיה מקפיד על טיפול מדוקדק בטנקים ובכלי הנשק. דרישותיו מפקודיו היו קפדניות, אך הוא ידע לדאוג לענייניו של כל חייל ולטפל בכל בעיה שהתעוררה ביחידה. בתחילת ספטמבר 1968 שוחרר ברוך מהשירות הסדיר והוצב ליחידת מילואים של חיל השריון בה שימש כמפקד פלוגה ואחרי כן מונה לתפקיד סגן מפקד גדוד והועלה לדרגת סרן. חבריו ליחידה ציינו כי ניהל "חיים כפולים", באשר היה נכון לכל קריאה ושירת ימים רבים בשירות מילואים פעיל. אחרי השחרור החליט ללמוד הנדסת מכונות בטכניון בחיפה. גישתו ללימודים הייתה רצינית ובוגרת. ברוך נהג לרדת לשורשם של דברים, כדי להיטיב להבינם. הוא השקיע מאמצים רבים בביצוע ניסויים במעבדה, בכתיבת הדוחות ובפיתרון התרגילים. עבודותיו היו מקיפות ומעמיקות והעידו על הבנה מעמיקה של החומר והקפדה עד כדי שלמות על כל פרט. חבריו לספסל הלימודים מעידים כי נהג ללמוד עד השעות הקטנות של הלילה. בתקופת הבחינות היה מנתק את עצמו מבני משפחתו ומחבריו ומשקיע את כל ישותו בלימודים. הוא הגיע להישגים מעולים וסיים את לימודיו בהצטיינות יתרה. למוריו ולחבריו היה ברור כי ברוך ימשיך בלימודים לקראת התואר מוסמך במדעים. הוא עבד בחברת "קידר" להתקנת מזגני אוויר וגם בעבודתו זו התגלה כעובד רציני ומסור. מעולם לא הקפיד על השעות שהקדיש לעבודה, נהג לבחון ביסודיות כל בעיה והיה מחפש בסבלנות את הדרך לפיתרון. באוגוסט 1970 נשא לאישה את ציפי, שהייתה חברתו עוד מתקופת תנועת הנוער. בתקופת לימודיו התגוררו בחיפה, שם נולד בנם, דוד. ברוך נטל על עצמו בשמחה ומתוך אהבה את עול הדאגה למשפחה. הוא הרבה להשתעשע עם בנו ונהנה מכל רגע שעשה במחיצת משפחתו. בגלל מחלת בנו עזבה המשפחה את חיפה ועברה להתגורר בראשון לציון. הוא היה אדם ישר דרך, רודף אמת וצדק, שלא עבר בשתיקה על מעשי עוול וקיפוח. מעולם לא חסך ביקורת מאנשים, שלדעתו היו ראויים לה. וביקורתו הייתה חריפה וגלויה. לא אחת הקימה לו מתנגדים, אך הוא המשיך בשלו ולא הסתפק בפשרות. אמר עליו האלוף טל: "אני רוצה לציין, שכל דבר הוא לקח בכזו רצינות, עד שלפעמים חשבתי שהבחור חי קשה מדי. ישנם מספר דברים, שצריכים לקחת אותם בקצת יותר קלות. אצל ברוך לא היה דבר כזה. כל דבר במלוא הרצינות, על מנת לעשות את זה על הצד הטוב ביותר". האלוף שמואל גונן, שהכיר את ברוך בשעות הקשות של הלחימה, עמד על תכונותיו: "יש מנהיגים שמשיגים שליטה באופן שקט ובשותפות מלאה. אני לצערי לא נמנה עם האחרונים. ברוך כן. הוא היה משיג שליטה מוחלטת, זאת אומרת, לא שהיה כופה את רצונו. היה משיג שותפות מלאה בדרך שקטה". אחד ממפקדיו ציין בתיקו של ברוך ז"ל: "אעשה כל מאמץ לראותו לצידי בקרב". על לחימתו במלחמת יום-הכיפורים כתב אלוף פיקוד הצפון, רפאל איתן, בהעניקו לברוך ציון לשבח: "ביום 6 באוקטובר 1973 שימש רס"ן ברוך לנצ'נר כסמג"ד טנקים שנלחם בציר "סינדיאנה-חושניה" ברמת הגולן. רס"ן ברוך לנצ'נר ז"ל, כשבפיקודו 7 טנקים בלבד, ניהל קרב נואש נגד כוח אויב עדיף בכוח אדם ובאמצעי ראיית לילה. כשנפגע הטנק שלו עבר לטנק אחר והמשיך להלחם. ב7- באוקטובר 1973 נשאר רס"ן ברוך לנצ'נר ז"ל בשטח עם טנק תקין יחיד והמשיך להלחם בסורים, כשהוא משמיד רבים מטנקי האויב, עד אשר נפגע פגיעה ישירה ונהרג. במעשיו אלה גילה רס"ן ברוך לנצ'נר אומץ לב, קור רוח ודבקות במשימה". ברוך הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה ובן, אם ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סרן. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון: "ברוך הוגדר כקצין מוכשר, מסור, אחראי, בעל יכולת רבה, שליטה מצוינת באנשיו, תפיסה טקטית טובה, דוגמא לאנשיו".
