לניר, אברהם
אברהם (אבי), בן יעקב ומלכה, מחלוצי שנות השלושים, נולד ביום ט"ו בשבט ת"ש (25.1.1940) בהרצליה. הוא למד בבתי-ספר שונים, כיוון שאביו נאלץ, בתוקף תפקידיו, לעבור לעתים תכופות ממקום ישוב אחד למשנהו. הוא החל את לימודיו בבית-הספר היסודי "אחד העם" בתל-אביב, המשיך בבית-הספר היסודי שליד הגימנסיה העברית בירושלים ובבית-הספר היסודי בנתניה וסיים בבית-הספר היסודי בשיכון דן בתל-אביב. כשהיה בן ארבע עשרה יצא אביו ומשפחתו בשליחות לארצות-הברית ואבי למד בבית-ספר תיכון בוושינגטון וסיים שם את לימודיו בהצטיינות. אבי גדל באווירה של אהבת ישראל ושל ההכרה בחובת ההגנה על העם ועל המולדת. אביו ואמו התפרנסו מעבודת כפיים בפרדסים והיו חברים פעילים באצ"ל. כעשרה חודשים לאחר שנולד אבי התגייס אביו לשורות הצבא הבריטי, שלחם בנאצים, כך גדל אבי בקרב לוחמים, ואביו ביניהם, הנלחמים למען הגנת העם היהודי ולמען הקמת מדינת ישראל. ילדותו עברה באווירת מתח מתמיד; התקופה הסוערת, שגורלו השתלב בה, קבעה את דרך חייו ואפילו השפיעה על אורח חייו היום-יומיים. כשהגיע בשנת 1954 לארצות-הברית, התגבר במהירות על קשיי השפה הזרה והצליח לסיים את הלימודים בבית-הספר התיכון בהצטיינות, שזיכתה אותו בציון מיוחד מטעם בית-הספר. אבי הערני והנמרץ לא הסתפק באתגר שבלימודים והקדיש את כל זמנו החופשי לפעולות הדרכה בתנועת הנוער העברית בוושינגטון – תנועת "הבונים". תוך זמן קצר תפס את המקום הראשון בהנהגת התנועה ונבחר לעמוד בראשה. כשהיה בן שבע-עשרה שבה המשפחה ארצה, ואבי החליט לנצל את השנה שנותרה לו עד גיוסו לצה"ל כדי ללמוד בבית-הספר הטכני של חיל האוויר במגמת האלקטרוניקה. אברהם גויס לצה"ל בפברואר 1959 והתנדב לחיל האוויר. הוא עבר בהצלחה את מבדקי הטיס והתקבל כחניך בקורס הטיס. הוא סיים את הקורס והוצב לאחת מטייסות חיל האוויר, בתפקיד טייס מטוסי קרב. באוגוסט 1962 נשא לאישה את מיכל לבית ברזילי – בת למשפחת חלוצים, שהכיר באחד מבסיסי חיל האוויר. במשך כשנה התגוררו בירושלים וכשסיימה מיכל את לימודיה באוניברסיטה העברית מונה אבי לתפקיד בבסיס באזור הצפון ובני הזוג השתכנו בקיבוץ לוחמי הגטאות. בשנת 1965 נשלח ללמוד הנדסת אלקטרוניקה בטכניון בחיפה. כעבור זמן נולד בנו הבכור, נעם, ובאותה תקופה התפרסם אבי כשהשתתף בהפלת אחד מששת ה"מיגים" הסוריים מעל לכנרת. אחרי-כן השתתף בשורה של קרבות אוויר, כמעט כולם בשמי סוריה, והפיל מספר מטוסי-קרב סוריים. לאחר שסיים בהצלחה את לימודיו בטכניון בשנת 1967, שוב העתיקה המשפחה את מגוריה לאחד מבסיסי חיל האוויר שם הוצב, ובשנת 1970 נולדה שם בתו נורית. כפעם בפעם היה נשלח לסיורים ולהשתלמויות בחוץ-לארץ ובשנת 1971 נתמנה למפקד טייסת 101 המהוללת, שבין מפקדיה היו עזר ויצמן, מוטי הוד ובני פלד. אבי נודע כאחד הטייסים הבכירים והמעולים בצה"ל וכמפקד מן השורה הראשונה. למרות עומס העבודה הכבד שהוטל עליו בתפקידו החדש, בין גיחות אימונים, מצא זמן לארגן את חגיגות ה25- להיווסדה של הטייסת וזכה לשבחים רבים על הנשף הענקי ועל הארגון המופתי. במלחמת יום-הכיפורים יצא לגיחות קרב רבות וביום 12.10.1973 הפיל מטוס סורי מדגם "מיג17-". ביום י"ז בתשרי תשל"ד (13.10.1973) יצא אבי בראש מטוסיו להתקפת מטרות בשטח סוריה, ומטוסו נפגע מטיל קרקע-אוויר. אבי נראה צונח מעבר לגבול הישראלי, ונופל בשבי הסורי כשהוא בריא ושלם. כעבור כשמונה חודשים הוחזר ארונו על-ידי הסורים והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל בירושלים. השאיר אחריו אישה, בן ובת, הורים ואחות. אבי זכה ב"עיטור העוז" על גילוי גבורה במילוי תפקיד קרבי תוך חירוף נפש. בתיאור המעשה כתב הרמטכ"ל: "ביום 13 באוקטובר 1973, בעת טיסה קרבית ברמת הגולן, נפגע מטוסו של סא"ל אברהם לניר ז"ל, והוא נאלץ לנוטשו בשטח האויב. סא"ל אברהם לניר ז"ל צנח והגיע לקרקע חי, נתפס ונלקח בשבי. סא"ל אברהם לניר ז"ל עונה למוות על-ידי חוקריו ולא חשף כל מידע. במעשיו אלה גילה סא"ל אברהם לניר ז"ל אומץ לב, נאמנות והקרבה עילאית".
