לניאדו, נחום

נחום (יוקי), בן פאוזיה וגבריאל, נולד ביום ד' בסיון תש"ט (1.6.1949) בעיר מוסול שבעיראק. בשנת תשי"א, כשהיה בן שנה וחצי, עלתה משפחתו ארצה והשתקעה בטירת הכרמל. נחום למד שם בבית-הספר היסודי "דגניה" ובשל היותו ברוך כישרונות ובעל "ידי-זהב", נתקבל להמשך הלימודים לבית-הספר התיכון-מקצועי "בסמ"ת" בחיפה, וסיים בהצלחה את לימודיו במגמה למכשירנות. מטבעו נטה למקצועות ריאליים ועשה בהם חיל. את שעות הפנאי שלו הקדיש לפעולות שונות במסגרת הגדנ"ע ובמסגרת המועדון המקומי, ועם חבריו למועדון השתתף בתחרויות שיט, שחייה וצעדות. נחום גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1967 והתנדב לשרת בחיל השריון. לאחר שהשתלם בקורס לנהגי טנקים הוצב ביחידת שדה ושירת בחזית התעלה בתקופת מלחמת ההתשה. כאשר שקטה התעלה הועבר למלא תפקידי הדרכה שונים בבית-הספר לשריון. נחום היה חייל לדוגמא והתנהגותו בעת השירות צוינה כ"טובה מאוד". בתחילת אוגוסט 1970 שוחרר מהשירות הסדיר ונתקבל ללימודים בטכניון, בפקולטה לתעשייה וניהול. כדי לממן את לימודיו עבד באותו זמן במפעל "מיכלי כרמל" בטירת הכרמל ושימש שם כעוזר מהנדס. לפני קבלת התואר מהנדס, ביולי 1973, נשא אישה ויחד תכננו להתיישב בעיירת פיתוח ולבנות בה את ביתם. כאשר פרצה מלחמת יום-הכיפורים הוזעק נחום ליחידתו והשתתף בקרבות הבלימה נגד המצרים בסיני. לאחר עשרה ימי לחימה החל צה"ל בהכנותיו לצליחת התעלה. ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973), בקרב שניטש באזורצומת "טרטור" וכביש התעלה נפגע נחום ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. השאיר אחריו אישה, הורים, שלוש אחיות ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "נחום שירת ביחידה בתפקיד נהג טנק והצטיין ביכולתו, במסירות, באחריות ובאומץ לב עילאי. נחום לחם עם היחידה במשך כל שלב הבלימה ואחר נטל חלק בפריצה הנועזת והאכזרית, אשר נועדה להעביר את המלחמה לגדה המערבית של התעלה… בקרב זה נע עם צוותו בראש כוחות הפריצה… ובקרב זה נפל". משפחתו הנציחה את זכרו בתרומת ארון קודש וספר תורה לבית-כנסת בטירת הכרמל; בספר "החטיבה במלחמת יום-הכיפורים", שהוצא לאור על ידי החטיבה שבשורותיה נלחם ונפל, מובאת תמונתו ודברים עליו ולזכרו.