לנדרר, שי

בן יונה ודב, נולד ביום י"ד בניסן תשכ"ב (17.4.1962) בגבעתיים. כשהיה בן 3cשנים עברה המשפחה לגור בחולון, ובה למד שי בבית-הספר היסודי "שלום עליכם" ובבית-הספר "אורט" במגמת מכניקה. בנוסף לכך, למד שי נגינה על גיטרה ושירה והקדיש להם את כל זמנו הפנוי. לקראת גיוסו לצה"ל הצטרף שי לגרעין נח"ל, שהתארגן בקיבוץ הראל. חבריו בגרעין סיפרו עליו: "הוא היה שייקה של גיטרה ושירים. קראנו לו הענק הלוחש, מפני שהיה גבה קומה, שקט, רגיש ועדין נפש. היה חש במצוקת הזולת ותמיד שש לעזור". בינואר 1981 התגייס שי לצה"ל, ושירת בנח"ל מוצנח. הוא עבר קורס חובשים קרביים, משום שהיה משוכנע כי כחובש יוכל לתרום מתכונותיו המיוחדות. זמן קצר לפני פרוץ מלחמת לבנון כתב שי לחברתו: "אני עכשיו חושב על שמש, חושב על פרחים, חושב על טבע שקיים, חושב על הטוב ורוצה כל כך שיהיה. אני לא רוצה להכאיב, אני לא רוצה לקטול. אני מקוה שלא תהיה מלחמה, פשוט היא לא תוביל אותנו לשום מקום". ביום הרביעי למלחמה, י"ח בסיוון תשמ"ב (9.6.1982), לחמה יחידתו בעין זחלתא. טנק של יחידת שריון נפגע מאש הסורים, והיו בו הרוגים ופצועים. בניסיון החילוץ נפגעו מפקד הפלוגה ועוד חייל. שי נחלץ לעזרתם תחת אש האויב, ונפגע אף הוא מאש מארב סורי. בהיות פצוע, הוא ניסה לחלץ את עצמו בזחילה לאחור, ואז נפגע שנית ונהרג. בן 20 שנים הוא היה בנופלו. שי קיבל צל"ש על אחוות לוחמים ודבקות במשימה. שי הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בחולון. הוא השאיר אחריו הורים ושתי אחיות. מפקדים סיפרו על שי, שהיה חובש מסור ביותר, אחד החיילים הטובים בגרעין, בפלוגה ובגדוד. הוא היה אהוד על חבריו, ואחד מעמודי התווך של הגרעין. שי השאיר שתי קלטות עם שירים שהלחין, שר וניגן. משפחתו הוציאה אותם לאור באלבום תקליטים כפול