לנדוי, חובב-מנחם

בן שולמית ויצחק-דב, נולד ביום ל' בשבט תשי"ט (8.2.1959) ברמת-גן. חובב למד בבית-הספר היסודי "הרוא"ה" ברמת-גן, את לימודיו התיכוניים סיים במדרשיית "נועם" בפרדס-חנה ומשם עבר לישיבת ההסדר "כרם-ביבנה". חובב גדל במשפחה דתית ציונית והתחנך בתנועת הנוער "בני-עקיבא". בתנועה הוא היה מדריך ואחד מעמודי התווך של הסניף. חובב צייר סמל גדול של שבטו ב"בני עקיבא" – "כיסופים", התלוי עד היום הזה על אחד מקירות הסניף, וכן הוציא לאור את עלון השבט. גם במדרשייה בפרדס-חנה היה חובב אחד התלמידים הבולטים, מטובי בוגריה. תכונותיו ומידותיו היקרות של חובב הקרינו על כל אחד ואחד. הוא הצטיין בנועם הליכותיו כלפי חבריו, מוריו ורבותיו. הנהגתו הצטיינה בחן מיוחד שנבע מטוב-ליבו, מצניעותו ומיושרו. חובב היה תלמיד המחכים את רבו, ונקרא בפי כול "חובב בעל מאור הפנים". הוא הדריך גם בסניף "בני עקיבא" בפרדס חנה, ובחופשות השבת במקום לנסוע לביתו, הלך ליישובים שבסביבה: כרכור, אור-עקיבא, בית היתומים ועוד – כדי להיות עם הילדים, לשיר איתם ולהנעים להם את השבת. חובב היה שלם עם עצמו ועם דרכו, ולאחר לימודיו במדרשייה קבע מקומו בישיבת ההסדר "כרם-ביבנה", כדי לשלב את לימוד התורה עם השירות בצבא. גם בישיבה היה חובב דמות מיוחדת במינה. הוא הצטיין בעזרה לזולת, וכל מי שהייתה לו בעיה כלשהי, ניגש לחובב כדי שיסייע לו בפתרונה. חובב ישב בשקט, הקשיב והשתתף בבעיותיו של האחר. הבחורים כיבדו את שיקול דעתו, ובאו לשוחח איתו על כל נושא שבעולם. הוא קירב לישראל את ילידי חוץ-לארץ, שלמדו בישיבה ואפילו אירח בביתו בשבת שני בחורים יחד, כדי שירגישו בנוח. חדרו המטופח, שנהפך לשם דבר (שטיח, וילונות וכו'…), היה בית ועד לחכמים, ובו דנו על דברים שברומו של עולם עד שעת לילה מאוחרת. כאשר ארגן המחזור מסיבת פורים, היה חובב בין היוזמים וחבר הוועדה המארגנת. מטה הפעולה היה כמובן בחדרו. בנר שני של חנוכה תשמ"ב נשא חובב את פארה לאשה. ביום כ' בסיוון תשמ"ב (10.6.1982) נפל חובב בלבנון, למען הגנת העם והארץ. הוא נפל כאיש שלום במלחמה למען השלום, והובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי בקריית שאול. חובב השאיר אחריו אשה, הורים, שני אחים ואחות. ביום י"ז בכסלו תשמ"ג (2.12.1982) נולד בנו ושמו מנחם-חובב-חי.