לנדאו, יאיר

בן מרים ומרק. נולד ביום י"ט בתמוז תשכ"ט (5.7.1969) בבאר שבע, אח תאום לטל-שמעון ואח לנורית. יאיר למד בבית-הספר היסודי 'בארי' בבאר שבע והיה תלמיד מצטיין. בכיתה ה' הצטרף ל'נוער שוחר מדע' ולמד בחוג למחשבים באוניברסיטת בן גוריון. כשסיים את לימודיו בכיתה ח' בחר להצטרף לבית-הספר התיכון המקיף א' בניגוד לבני מחזורו, שהופנו לבית-הספר התיכון המקיף ו', וגם בו נחשב לתלמיד מצטיין. הוא נטל על עצמו את לימוד הערבית ולמרות שבבית-הספר היסודי למד צרפתית וכיתה ט' היתה השנה הראשונה שבה למד ערבית (בניגוד לחבריו שלמדו ערבית במשך שנתיים) היה יאיר המצטיין בכיתתו. הוא היה פעיל בתנועת הצופים וחבר בשבט 'ניצני הנגב'. בהמשך לפועלו כחניך הפך למדריך. לאחר שנת הדרכה הוסיף לפעול בשבט כפעיל וכשהיה בכיתה י"ב הצטרף לגרעין הנח"ל 'אורחה'. מתחילת דרכו בגרעין היה לדמות דומיננטית ולרוח החיה בגרעין. כשסיים את בחינות הבגרות בסוף כיתה י"ב התגייס עם חבריו לשל"ת קצר בקיבוץ קטורה. בחודש ספטמבר 1987 גויס יאיר לצה"ל והתנדב לחיל-הנח"ל. הוא סיים את טירונות החי"ר כחניך מצטיין. לאחר-מכן עבר עם גרעינו להיאחזות 'יעלון'. בתקופה זו נקרע יאיר בין חובתו לגרעינו לבין מחלת אמו אשר החמירה. בסיום תקופת ההיאחזות החליט יאיר, בתמיכת מפקד הנח"ל, לצאת לשנת חל"ת על-מנת לסייע בבית עקב מחלת האם. הוא נטל על עצמו את ריכוז שבט הצופים בשכונה ד' בבאר שבע, הוא שבט 'גילת'. כהרגלו, היטיב למלא תפקיד זה והיה אהוד ונערץ על חניכיו. בחודש דצמבר 1988 נפטרה אמו ממחלה ממארת. יאיר היה קשור מאוד לאמו, אולם הפנים את הכאב. לאחר מות האם החליט להצטרף לחבריו אשר עשו אותה עת ביחידת הנח"ל המוצנח. הוא הוצב בפלוגה המסייעת, בתפקיד מפעיל מקל"ר. למרות התקופה הקצרה ששהה ביחידה, נחשב לדברי מפקד הפלוגה לחייל המצטיין בפלוגתו וביחידה. להערכתו, היה יאיר "חייל טוב ומסור, חדור מוטיבציה להצליח ולהתקדם בשירות". הוא סיפר כיצד הופיע לילה אחד ומצא את יאיר מתרגל את הפעלת הכלי על חשבון שעות השינה. ביום כ"ח באדר א' תשמ"ט (5.3.1989) נפל יאיר בעת שירותו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בבאר שבע. השאיר אחריו אב, אחות – נורית, ואח תאום – טל-שמעון אשר נפל כחמישה חודשים לאחר מותו. יאיר היה בן, אח, חבר ורע נאמן לסובבים אותו, מבין, חובב צחוק וטיולים. טיפוס קשוח למראית עין, אך רגיש עד מאוד. לאחר מותו נתגלו מחברות שירים שכתב והסתירן. במכתב תנחומים למשפחה, כתב מפקד היחידה: "כשהודעתי למפקד הפלוגה, זיו, על מותו של יאיר ז"ל, המשפט הראשון שאמר זיו היה: 'הוא היה החייל הטוב ביותר בפלוגה'. חבריו ומפקדיו ידעו לספר איך אהב את יחידתו בנח"ל המוצנח ורצה לשרת בה. איך בלילות אחרי שכולם הלכו לישון, יצא יאיר ז"ל להתאמן לבדו".