לנדאו, טל-שמעון

בן מרים ומרק. נולד ביום י"ט בתמוז תשכ"ט (5.7.1969) בבאר שבע, אח תאום ליאיר ואח לנורית. למד בבית-הספר היסודי 'בארי' בבאר שבע. בבית-הספר היסודי נחשב לתלמיד שובב ומלא מרץ. הוא היה אהוב על מוריו. בין השאר היה פעיל בגדנ"ע-אוויר. בשלהי כיתה ח' עמד במבחנים קשים והתקבל למדרשת שדה-בוקר לחינוך סביבתי. במשך ארבע שנים למד טל במדרשה והיו אלה השנים המאושרות בחייו. הוא למד לאהוב את נופי הנגב ובילה את רוב זמנו הפנוי בטיולים ארוכים ו'משוגעים' עם חבריו. טל היה דמות פופולרית ואהובה מאוד על חבריו ועל בנות השכבה והמדרשה. הוא נחשב לבעל אומץ רב וראש מלא תחבולות ומעשי קונדס, שביצע עם חבריו. אהבתו הגדולה למוזיקה התגלתה בשעות שבהן היה מנגן להנאת חבריו בסינטיסייזר שלו. כשהיה בכיתה י"א סיים בהצלחה את ה'גיבוש' לקומנדו הימי. טל גויס לצה"ל בחודש נובמבר 1987 והתנדב לקומנדו הימי. הוא אהב את השירות ביחידה ונהנה להיות בה. בקרב חיילי עילית אלה נחשב טל לאחד החיילים הטובים והמובילים והיה אהוד מאוד על חבריו ועל מפקדיו. לאחר חצי שנה במסלול, החליט טל לקום ולעזוב על-מנת להיות צמוד לאמו, אשר חלתה במחלה ממארת. הוא עזב למרות הפצרותיהם של מפקדיו וחבריו בקומנדו הימי, והוצב בבסיס חיל-האוויר בדרום הארץ בתפקיד מש"ק ביטחון-שדה. מדי יום היה מגיע הביתה, לסעוד את אמו במחלתה, עד שנפטרה בדצמבר 1988. טל ניסה לשוב למסלול הקומנדו הימי וקיים מגעים עם היחידה, אולם במרס 1989 נפל אחיו התאום יאיר בעת שירותו. טל, שנחשב לאדם חזק, לא עמד במות אמו ואחיו. מאותו רגע הפך לבחור עצוב ועצור. הוא החל להתבודד, חיבר שירים וכתב יומן. בעזבונו מכתבים, קלטות ושירים רבים, המתארים את הכאב העצור שחש. אחד משיריו היפים, שאותו גם הלחין, היה על מות אחיו והוא כתב בו, בין השאר "יאיר, אף אחד לא שמע את הכדור נפלט / אף אחד לא נמלט / עצר / איך / צריבה חזקה בדרך / מוצא לחיצה בהדק / תפיסה חזקה, זאת אומרת / מוצא למי היא אומרת / צועק לך מבור עמוק / צועק, זועק, אתה רחוק / שואף לכוח, צף נעים / מחזיק, מחזיק בפנים." ביום כ"ז באב תשמ"ט (27.8.1989) נפל טל בעת שירותו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בבאר שבע, ליד קבר אחיו התאום, יאיר ז"ל. השאיר אחריו אב ואחות – נורית.