לנג נפתלי
נפתלי, בן חנה ובנימין-ברוך, נולד ביום כ"ט בשבט תש"ט (27.2.1949) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי הממלכתי- דתי "אושא" ברמת-גן ואחרי-כן סיים את לימודיו בישיבה המקצועית בכפר סיטרין. נפתלי היה בעל כושר ניתוח ובקיאות בתחומים רבים. מוריו מעידים עליו שאהב לקרוא ולעיין, היה בעל כושר ביטוי, ואהב להתווכח בנושאים אקטואליים שונים, ובעיקר בענייני מדינה ודת. נוסף על חברותו בתנועת "בני עקיבא", היה חובב ספורט, ועסק בשחייה, במשחקי כדורסל, כדורגל וטניס, והרבה להתעמל ולדוג. כמו כן היה חבר ב"חברה להגנת הטבע" ויצא במסגרתה לטיולים רבים ולמסעות. נפתלי היה נבון ומהיר- תפיסה, רציני בגישתו לחיים וסקרן. כל עניין בחן במחשבה שקולה. הוא שאף לשלמות, וניחן בכוח התמדה, שבזכותו הצליח לסיים כל דבר שהתחיל בו. נחוש החלטה היה וידע לעמוד על דעתו, בעל ביטחון עצמי, מרץ וחיוניות רבה, בלא שחצנות ורברבנות. הוא היה בן תורה שגלומות בו אהבת ישראל ואהבת אדם, איש אמת, ישר דרך ובעל מצפון, נאה דורש ונאה מקיים. חבריו אהבוהו וכיבדוהו מאוד בזכות נכונותו לעזור לכל אדם וביחוד לחלשים. תמיד היה נענה ברצון ובמאור פנים וידע להטות אוזן קשבת לכל אדם, לעודדו במצוקתו ולעוץ לו עצה טובה. הוא היה אופטימי, שמח ובעל חוש הומור, אהב להשתעשע ולספר בדיחות. הייתה בו פשטות טבעית, שמחת חיים ואהבת חיים, ורוחו הייתה טובה עליו תמיד. הוא אהב סדר ודייקנות, היה בקי בעבודתו והקפיד לעשות את מלאכתו באמונה. נפתלי גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1967 והוצב לחיל החימוש. הוא היה חייל טוב, אחראי ומסור לתפקידו, ושימש דוגמא לחבריו במזגו הטוב, בסבילותו ובצייתנותו. על חלקו במלחמה בשנת 1967 הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". בתום שירותו הסדיר שוחרר והוצב ליחידת מילואים. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס ונשלח עם יחידתו לחזית בסיני, והשתתף שם בקרבות הבלימה נגד המצרים. במהלך הקרבות בגזרה הצפונית נפצע קשה בהפגזה ארטילרית, הוחש לבית החולים ע"ש בילינסון ושם נאבק על חייו שלושה שבועות. ביום י"ז בחשון תשל"ד (12.11.1973) נפטר ובו ביום הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בפתח-תקוה. השאיר אחריו אב, אם, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "נפתלי ז"ל היה גבר שקט, צנוע ונעים הליכות. הוא מילא את תפקידו במסירות ובנאמנות, תחת אש ומבחנים קשים".
