לנגא, דוב (“ברק”)

בנם יחידם של אליהו וסבינה. נולד ביום ט' בטבת תש"ט (10.1.1949) בולבז'יק אשר בפולין. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1957. דוב למד בבית-הספר היסודי "רמת יוסף" אשר בבת-ים ואחרי שסיים את לימודיו בו למד בבית-הספר "עמל" לחניכים אשר בתל-אביב. בהיותו תלמיד בבית-הספר השתייך לגדנ"ע. בשעות-הפנאי היה עוסק בספורט הכדורגל והכדורסל, קורא ספרים והולך לשחות בים. בנובמבר 1966 גויס לצה"ל. חייל טוב-לב היה אשר התחבב על כל חבריו-ליחידה. הוא רצה למנוע סכנה מכל -אחד – והמקרה האחרון יוכיח: כאשר נהג בזחל"ם יתהפך; אז הוריד את החיילים אשר אתו ונסע לדרכו. אך בנסיעתו הלאה מצא את מותו. זה היה ביום ט' באלול תשכ"ח (2.9.1968) ליד מצפה רמון. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית שאול. בין השאר כתב מפקד-הפלוגה מכתב-תנחומים להוריו של דוב: "אוכל רק לתאר את דוב כפי שהצטייר בעיני ובעיני-חבריו. דוב היה בן חיל. בתקופת שירותו ביחידתנו הצליח להתחבב על כל אלה שאתם בא במגע. אכן מטובי החיילים ביחידה היה, חייל אשר עליו ניתן היה לסמוך בביצוע כל משימה אשר הוטלה עליו. יודע אני שאין בכוחן של מלים לשכך את צערכם ולנחם אתכם, אולם נסיתי לבטא את אשר מרגישים חבריו ומפקדיו- ליחידה – ובמיוחד את הרגשתם של החברים אותם הציל במעשהו האחרון. אולי תהא זו נחמה פורתא לכם בידיעה שבזכות בנים כדוב יכולים אזרחי-המדינה להמשיך לחיות ללא מורא וללא מגור מפני הצרים אותנו".