למברגר, רינה
רינה, בת חנה וצבי, נולדה ביום כ"א בטבת תרפ"ט (3.1.1929) בברלין בירת גרמניה. בהיותה ילדה הייתה עדה להתאבדותו של אביה, שנטל את חייו כאשר עלו הנאצים לביתו לאסרו. הדבר נתן בה את אותותיו וליווה אותה עד יומה האחרון. במרס 1938 בוטל מעמדה של הקהילה היהודית בברלין. בנובמבר אירעו פרעות "ליל הבדולח", שבמהלכו נרצחו מאות והוטלו על היהודים הגבלות רבות. בפרוץ מלחמת העולם השנייה חיו בברלין כ-75,000 יהודים. רבים מהם נדרשו לפנות את דירותיהם כמסווה לגירושם מזרחה. עד שנת 1943 גורשו מרביתם למחנות השמדה. במהלך המלחמה נספתה אמה של רינה, לא ידוע כיצד. רינה הצעירה הגיעה לבלגיה, לבית ילדים במרקן. במקום זה, שאליו הגיעו ילדים רבים ניצולי התופת הנוראה, מצאה גם רינה מזור לסבלותיה ואט אט התאוששה. ביולי 1946 עלתה לארץ ישראל עם קבוצה מאותו בית ילדים, במסגרת "עליית הנוער". הקבוצה העפילה באונייה "החייל העברי" – אניית קיטור קטנה שנרכשה על ידי המוסד לעלייה ב' של ה"הגנה" באמצעות מתווך יווני. ביום 14 ביולי 1946 יצאה האונייה מנמל אנטוורפן שבבלגיה כשעל סיפונה 512 מעפילים, ביניהם חברי תנועות חלוציות, קרובי חיילים ומשוחררי מחנות ריכוז שהגיעו כפליטים לשבדיה. לקראת ההגעה ארצה חשש הצוות הזר מעימות עם הבריטים ודרש להפליג לקפריסין, אך המלווים והמעפילים השתלטו על האונייה ואילצו את הצוות להשיטה לחיפה. ב-31 ביולי 1946 נכנסה הספינה לנמל חיפה וכותרה על ידי הבריטים. כעבור יומיים הורדו מהאונייה החולים, הזקנים והילדים. שאר המעפילים, ורינה ביניהם, הועברו למחנה המעצר בעתלית. משהשתחררה רינה ממחנה המעצר נקלטה, עם חבריה לבית הילדים, בחברת הנוער של "עליית הנוער" בקיבוץ בארות יצחק שבנגב הצפוני-מערבי. באותם ימים נודע לה על אובדן כל משפחתה בגרמניה. קיבוץ בארות יצחק שכן באזור שומם ורחוק מכל יישוב יהודי, על אם הדרך מעזה לבאר שבע, וכבר מראשית מלחמת העצמאות סבלו חבריו מהתנכלויות השכנים הערבים. קרבתו לעזה ולדרכים היוצאות ממנה הפכו את הקיבוץ לאחד מיישובי המשלט החשובים בנגב. בהיותו ממוקם על אחד מצירי הפלישה של הצבא המצרי לארץ הותקף הקיבוץ כבר ביום הראשון לפלישה, 15 במאי 1948, יום לאחר הכרזת המדינה. אך למרות ההפגזות וההפצצות הכבדות החזיקו מגיני הקיבוץ מעמד. גם כאשר רבו תקיפות השריון המצריות והתקפות נוספות של צבאות הפלישה נותר הקיבוץ על תלו. לאחר המלחמה ננטש הקיבוץ ההרוס ותושביו עברו למיקומם הנוכחי, מדרום לפתח תקווה. אתר הנצחה ליישוב שחרב ממוקם בשדות הנגב, בין קיבוץ נחל עוז למושב עלומים. לאחר שהקיבוץ נהרס בקרבות הצטרפה רינה במאי 1948 לקבוצת עין הנצי"ב שבעמק בית שאן. במחצית אוגוסט 1948 התגייסה לצה"ל. היא סיימה קורס אלחוט ולאחריו הוצבה בחיל הקשר כטלפוניסטית. רינה שירתה במחנה "גדעון" הסמוך לקיבוץ, וכך התאפשר לה לבלות את חופשותיה ואת שעות הפנאי שלה בין חבריה מבלגיה. הייתה גאה מאד בשירותה ובמדיה. בתפקידה האחרון שירתה במטה גדוד 91 של חטיבה תשע (חטיבת "עודד"). ביום כ"ח באייר תש"י (15.5.1950) נפטרה רינה בעת שירותה. בת עשרים ואחת במותה. הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין בקיבוצה, עין הנצי"ב. החלל הינו "נצר אחרון". חללי "נצר אחרון" הם ניצולי שואה שנותרו שריד אחרון ממשפחתם הגרעינית (הורים, אחים, אחיות, בנים ובנות), שחוו על בשרם את אֵימַת השואה בגטאות ו/או במחנות הריכוז וההשמדה ו/או במנוסה ובמסתור בשטחים שנכבשו ע"י הנאצים ו/או בלחימה לצד אנשי המחתרות או הפרטיזנים בשטחי הכיבוש הנאצי שעלו לארץ, בשנות מלחמת העולם השנייה או אחריה, לבשו מדים ונפלו במערכות ישראל.
