לכנר, דויד

בן איטה ויוסף, נולד ביום כ"ו בשבט תרע"ז (18.2.1917) בעיר טפליצינה, שבבוהמיה (אז – אוסטריה) למשפחה שומרת-מסורת. דויד למד בבית-ספר ריאלי והשתלם גם בלימודי היהדות אצל מורה מיוחד שאביו לקח לביתו. בהיותו בן 13 עבר עם משפחתו לגור בווינה ושם הצטרף ל"החלוץ" כחבר תנועת-הנוער "השומר הצעיר-נצח". היה חבר בו 5 שנים, ושנתיים שהה בהכשרה ביוגוסלביה ואוסטריה. בעלומיו נתגלתה בו נטייה מוסיקלית. פרט על כינור ופסנתר ושר במקהלת בית-כנסת. כן התמחה במלאכת החייטות. כמה שנים היה כלוא במחנה דאכאו ועונה שם. תודות לרישיון-עלייה שקיבל שוחרר וב2- בינואר 1939 עלה לארץ יחד עם חברתו. עם עלייתו הצטרף מיד לקבוצת כנרת ונעשה אחד הפעילים בה. היה ממקימי המקהלה והתזמורת לכלי-מיתר של הקבוצה והתעניין בספרות. דויד עבד בענף הבננות ונעשה עד מהרה לעובד מרכזי, חרוץ, בעל כושר- תפיסה, שאהב לחקור ולחדש ושאף תמיד להישגים במשק ובחברה. בכל עבודה שהשתתף בה השרה מרוחו, רוח של שמחת-יצירה. עם תחילת מלחמת-העצמאות גויס לפל"ם. לאחר שהשתלם בקורסים שונים, השתתף בקרבות בעמק הירדן. הסורים פלשו לעמק-הירדן ביום 16.5.1948, השתלטו על כמה משלטים באזור, אך נבלמו על-ידי מערך כוחותינו בצמח. ב-18 במאי פתחו הסורים בהתקפה על צמח בסיוע ארטילריה וטנקים. כוחותינו לא עמדו בפני עוצמת ההתקפה הסורית, תחילה נפלה העיירה צמח ולבסוף גם תחנת המשטרה והמגינים נסוגו תחת אש הסורים לעבר דגניה. בקרב זה נפל, ביום ט' באייר תש"ח (18.5.1948). הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות הצבאי בדגניה א'. הניח אחריו אישה, חנה, שתי בנות ובן.