ליש, יהודה
יהודה, בן לאה ובנימין, נולד ביום א' באדר תש"א (28.2.1941) בקיבוץ אפיקים. את לימודיו היסודיים סיים בבית-הספר באפיקים, ואחרי-כן סיים את לימודיו התיכוניים בבית-הספר האזורי בבית ירח, שבעמק הירדן. יהודה'לה, כפי שקראו לו חבריו ובני משפחתו, היה "מלך" הכיתה בבית-הספר היסודי. הוא היה שותף למעשי-קונדס רבים, והיה דמות מרכזית בכל פעולותיה של חברת הנוער. רבים ביקשו את קרבתו של יהודה, והוא היה אהוד ומקובל עליהם, בעיקר בזכות צניעותו וחביבותו. חיוכו הלבבי, נכונותו לעזור לזולת תמיד וצניעותו הכנה, רכשו לב כל אדם – צעירים ומבוגרים כאחד. נכונותו לסייע לכל אדם התבטאה בעיקר בתשומת הלב שהקדיש לזרים ולחדשים, ובכל אשר עשה כדי לסייע להם להיקלט בחברה ובקיבוץ. יחסו הלבבי והאמיתי לחבריו התבטא ברבות הימים בשמירת הקשר עם כל בני כיתתו וידידיו באשר היו. כבן משק היה שותף פעיל בחיי העבודה בקיבוץ, וכבר מגיל צעיר הצטרף עם חבריו לעבודה בחקלאות. כבר אז הצטיין במסירותו ובחריצותו, ביושרו ובנכונותו לעבוד. אהבתו הגדולה ביותר של יהודה הייתה הטבע, לרבות הטיולים להכרת הארץ. הוא היה חבר בחוג מטיילים ובגדנ"ע-סיירים, תר את הארץ לאורכה ולרוחבה והכיר את כל שביליה הנסתרים ביותר. הוא דאג לארגן את הטיולים, לסדר ולהכין את כל הנדרש, וכן היה מדריך את המטיילים. מלבד התעניינותו באתרים ובנופיהם התעניין יהודה גם בארכיאולוגיה ובגיאולוגיה של המקומות השונים ושל הארץ בכלל. באהבתו לטבע השתלבה גם אהבתו הרבה לבעלי-חיים. הוא השתדל ללמוד את החי בארץ לסוגיו, ובעצמו גידל יוני דואר, במבצע אילוף וגידול שהיו שותפים לו רבים מבני כיתתו. יהודה גויס לצה"ל בראשית אוגוסט 1959 והתנדב לסיירת הצנחנים. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס צניחה, בקורס לסיירים ובקורס צלפים, הוצב בסיירת של חיל הצנחנים. הוא בחר לשרת ביחידה זו על אף הקושי והמאמץ הכרוכים בכך ועמד בכבוד בכל האתגרים והמבחנים שהועמדו לפניו. כמו בקיבוץ כן גם ביחידתו בצבא, היה "האורים והתומים" בעיני חבריו בכל הנוגע לידיעת הארץ. לאחר שהשתחרר מהשירות הסדיר היה נקרא לתקופות של שירות מילואים פעיל. במלחמת ששת הימים השתתף בכיבוש העיר העתיקה ואחר כך לחם בקרבות רמת הגולן. עם תום שירותו הסדיר חזר יהודה לקיבוצו, אפיקים, ועשה שם כשנה. אחרי-כן ירד לשנת שירות בקיבוץ יטבתה, שליד אילת. בתום שנת השירות ביטבתה יצא לחופשה מיוחדת ועבד כימאי באנייה "פלמ"ח" של הקיבוץ המאוחד, בקווי הים-התיכון ובריטניה. שמונה חודשים עסק בעבודה זו ועם שובו לארץ חזר לקיבוץ אפיקים והחל לעבוד בענף הכרם. גם כאן הצטיין במסירותו ובנכונותו להשקיע בעבודה הרבה מעבר לנדרש, ועד מהרה נעשה מרכז הענף. במקביל עסק בהדרכה בחברת הילדים המקומית, ובעיקר הדריך בטיולים של בני נוער וחברי הקיבוץ. בעבודתו כמדריך הקדיש, כדרכו, תשומת-לב לכל פרט ופרט בכל פעולה ובעיקר ביציאה למחנות ולטיולים. יחד עם זאת מצא זמן להקשיב לכל חניך, והקדיש תשומת-לב לכל בעיה שהועלתה בפניו. בשנת 1971 נשא לאישה את שולה, חברת יטבתה, שהצטרפה אליו לאפיקים, ולאחר כשנה נולדה בתו, כרמית. שם זה ניתן לה בגלל אהבתו העמוקה לכרם שעבד בו. באותה שנה החל יהודה ללמוד ב"מכון אבשלום" לידיעת הארץ, שליד אוניברסיטת תל-אביב. במלחמת יום-הכיפורים השתתף יהודה בקרבות הבלימה והצליחה נגד המצרים בסיני. ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973) נפגע יהודה ונהרג בהפגזה ממערב לתעלה, בצומת מחנות אבו-סולטן. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין באפיקים. השאיר אחריו אישה ובת, הורים ואחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. משפחתו וידידיו הוציאו לאור חוברת לזכרו, ובה מדברי ידידים על דמותו ומכתבים ששלח לחברים בתקופות שונות בחייו; המשפחה וקיבוץ אפיקים, בשיתוף עם "מכון אבשלום", הוציאו לאור חוברת בשם "גשרי הירדן", מתוך חומר שנמצא בעזבונו של יהודה וצריך היה לשמש יסוד לעבודתו הסמינריונית בנושא זה.
