ליפשיץ, צבי

בן אלטה וברוך, נולד בשנת 1920 בחרסון שבאוקראינה. בשנת 1925 עברה המשפהה לליטא. שם חונך חינוך דתי-לאומי והצטרף לתנועת-נוער ציונית. בשנת 1934 היגרה המשפחה ליוהנסבורג שבדרום-אפריקה. שם המשיך צבי להשתלם בלימודי יהדות ועברית והתכונן בשיעורי-ערב לבחינת-בגרות. בשנת 1935 הצטרף ל"הפועל-המזרחי" והתמסר לשירות התנועה בהתלהבות, במרץ ובהתמדה. באסיפות התנועה ובכינוסיה התבלט כנואם טוב באידיש ובאנגלית. מילא תפקידים מרכזיים בהנהגה ובהדרכה ב"השומר הדתי". התכונן לעלות ארצה, ולשם כך השתלם כטפסן במלאכת-הבניין, כדי שיהיה בידיו מקצוע בארץ. בראשית תש"ו הגיע לארץ עם קבוצת חברים מדרום-אפריקה ונכנס להכשרה בכפר עציון. הסתדר בעבודות-בניין והגיע גם לביצוע עבודות באופן עצמאי. המשיך להשתלם בשעות הערב בלימודי יהדות ושאף לצאת להשתלמות תורנית ב"ישיבה". המצב הדתי והרוחני שמצא בקיבוץ לא התאים לרמה האידיאלית שנשא בנפשו מהגולה. הוא ביקר בקיבוצים שונים של "הקיבוץ הדתי" בחיפושיו אחרי השלמות הנכספת, ולבסוף הצטרף לכפר עציון, בתקווה שבמשך הזמן ימצא שם את מבוקשו. גם מחבריו שבגולה תבע עקביות ושלמות ודרש מהם שיעלו ויתמסרו להגשמה עצמית. הוא מילא את חובתו בכפר עציון, הסתגל לתנאים הקשים של חיילים במצור, התמסר לאימונים, לשמירה ולעבודת-ביצורים. האמין בניצחון עד הרגע האחרון וכחובב בעלי-חיים התנגד בייחוד לחיסול בהמות-הרפת בגלל חוסר אספקה, כי הבהמות תהיינה נחוצות אחרי עבור ימי הרעה… באמונה איתנה זו עמד על משמרתו בעמדה אחת בקטע המערבי של המחנה, ושם נפל בנפול הגוש ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948). באותם הימים נפלה גם בחירת לבו – חברת ה"הגנה" שהיתה בשורות מגיני העיר העתיקה בירושלים. ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.