ליפשיץ, צבי (צביקה)
בן רבקה וראובן, נולד ביום י"ב באדר ב' תרפ"ז (16.3.1927) בתל- אביב ובה קיבל את השכלתו, תחילה בבית-ספר עירוני ואחר-כך בגימנסיה "שלווה". בהיותו בן 14 יצא להכשרה במשק עין גב במסגרת תנועת "הנוער העובד". שם עבד בחציבת אבנים, בנייה ושמירה, אך יותר מכל אהב את הדיג בכנרת. בהיותו בן 15 שנה ושלושה חודשים יצא ללחום בשורות הצבא הבריטי נגד האויב הנאצי ומאז ועד יום נפילתו היו חייו קודש ל"הגנה" ולמאבק. בצבא הבריטי שירת למעלה מארבע שנים ובבריגדה היהודית עבר קורס לכלי-נשק חדישים ולתותחנות. באיטליה השתתף בקרבות נגד הגרמנים ונפצע מרימון. בהיותו פצוע ושותת-דם הוסיף לפעול ליד מכונת-היריה עד שהוצא ממקום הקרב והועבר לבית-חולים. אחרי הניתוח ביקש מהרופא להחזירו ליחידתו, ביודעו את המחסור באנשים. בקיץ 1946, עם שחרורו מן הצבא, הצטרף ל"הגנה" ובאביב 1947 נדרש להתגייס למשטרה שנתרוקנה אז מיהודים. לאחר שסיים קורס שוטרים בבית לחם, שירת במשטרת תל-אביב ובפרוץ מלחמת-העצמאות, מיד לאחר החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ לשתי מדינות, בילה ימים ולילות בעמדות ה"הגנה" בגבול יפו. עם הכרזת המדינה ביום ה' באייר תש"ח הועלה לדרגת סמל ונשלח כאחראי לנשק בבית- הספר לשוטרים, אבל לא יכול להישאר זמן רב בעורף. על אף סירובם של מפקדיו עמד על דעתו ועבר לצבא, ליחידה קרבית ממוכנת בחטיבה 8. עם יחידתו השתתף בקרבות לכיבוש לוד, רמלה ובאר שבע עד לקרב בעוג'ה-אל-חפיר שבגבול מצרים, בעת מבצע "חורב", שבו נפל מכדור מטוס אויב ביום כ"ה בכסלו תש"ט (27.12.1948). נקבר בחלוצה. חבריו לפלוגה מספרים על אומץ-רוחו ועל הצטיינותו בקליעה למטרה. בקרב האחרון הפעיל תותח והנחית מהלומות כבדות על האויב. נפגע לאחר שהאויב אשר עמד מולו כבר נכנע והניף דגל לבן. ביום כ"ג בתמוז תש"ט (20.7.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק
