ליפשיץ, יהודה
בן נילי ואלימלך. נולד ביום ו' בתשרי תשכ"ד (24.9.1963) בתל אביב ולמד בבית-הספר היסודי 'הכרמל'. במלאת לו שלוש-עשרה העתיקה המשפחה את מגוריה לרעננה ויהודה המשיך את לימודיו שם בבית-הספר הממלכתי ב'. את לימודיו התיכוניים עשה בבית-הספר ע"ש אוסטרובסקי בעיר. בנערותו היה פעיל בתנועת הצופים, כחניך ולאחר-מכן כמדריך, ונמנה עם התומכים הפעילים בהקמת שבט הצופים ברעננה. אולם חרף מחויבותו לעיסוקים אלה, מצא זמן פנוי להקדיש למשחק הטניס, שהיה אהוב עליו, לטיולים בארץ ובעיקר אהב את הים והחוף ואת תחביבו הימי, גלישת-גלים. הוא גויס לשירות סדיר בינואר 1982 והוצב לשרת בחיל ההנדסה. סיים בהצלחה קורס קצינים והיה למדריך בקורס מש"קי הנדסה, ולאחריו שימש כקצין מבצעים. הוא השתחרר בדרגת סגן. חבריו לשירות העריכו אותו כחבר יקר ואהוב ביותר, החף מכל שאיפה תחרותית ומקרין שלווה בנועם הבעתו והליכותיו, רב-תושייה בעת הצורך ואינו מאבד את שלוותו הפנימית גם במצבי לחץ קיצוניים. לאחר שחרורו מצה"ל פנה ללימודי כלכלה באוניברסיטת תל אביב. ביום כ' בחשוון תשנ"א (8.11.1990) נפל יהודה בקרב צפונית ליריחו, ליד הכפר עוג'ה, כשהוא מוביל בראש כוח מול חוליית מחבלים שחצתה את נהר הירדן, מתוך כוונה להגיע לירושלים ולבצע בה פיגוע המוני. כוח צה"ל גילה אותם עם עלות השחר. בחילופי היריות עם החולייה נפגע יהודה ונפל. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בקרית שאול. הותיר אחריו הורים ושני אחים – ניר ואיתי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון משה ארנס על תבונתו של יהודה, ועל כך שהקפיד למלא את כל המשימות שהוטלו עליו ברצינות ובדייקנות. על תפקודו של יהודה בפעולה זו כתב מפקדו למשפחה השכולה כי יהודה בלם את התקדמות המחבלים בגופו, תוך גילוי תושייה, אומץ לב, מהירות תגובה ושליטה על הכוחות. זאת ועוד, חבריו לנשק, מפקדיו ופקודיו, ראו ביהודה אח ולוחם, איש רוח ונעים הליכות. הוא הועלה לדרגת סרן לאחר מותו. חבריו הנציחו את שמו בגלעד שהקימו בבקעה במקום נפילתו. כמו-כן ניטע עץ לזכרו ביערות הקרן הקיימת על-ידי ארגון הסטודנטים היהודיים ברומא.
