ליפשיץ, אריה

בן יעקב ואסתר. ההורים הם בני העלייה השלישית ואחרי שעלו לארץ ממזרח אירופה עמלו שניהם לפרנס את הבית. מגיל צעיר חדרה לתודעתו ההכרה שאף הוא נולד לעמל. נולד ביום ט"ז באלול תש"ה (25.8.1945) בתל-אביב. פעמיים בימי חייו הקצרים צעד אריה בפני המוות ויכול לו. פעם היה הדבר בהיותו בן י"ד, כשהוא נתון לחסדי גלים סוערים בים. הדבר היה ביום ששי אחד אחרי-הצהריים כשאמו מצפה לו בבית והוא נסחף על-ידי גלים זדוניים בימה של תל-אביב ומצילים לא היו להצילו, אך פתע הופיע חסקה וכתוצאה מנשימה מלאכותית הושבה לו רוח חיים. פעם שנייה כעברו שנה שוב התאנה לו הגורל והוא נפל למשכב כשהוא סובל מדלקת קרום-המוח. אך עוז-רוחו עמד לו, הוא הבריא – ונולד מחדש. למד בבית-הספר היסודי "גרץ" ואחרי שסיים את לימודיו בו למד בבית-הספר התיכון העירוני א' בתל-אביב. בגיל ט"ז נרתם גם הוא בעול-הפרנסה, עבד במשרדו של רואה-חשבון והשתלם באופן עיוני בהנהלת חשבונות. בתקופה יותר מאוחדת בחייו, כשעמד להכריע על גורלו בחיים, חשב ללמוד ראיית חשבון באוניברסיטה. אהבות רבות היו לו לאריה: אחת מהן היתה לספורט (כדורסל ושחייה) ולאחר זמן הצטרף ל"מכבי;" מאהבתו לשחייה הגיע לחוף-הים באחד מימי-החורף וכמעט מצא את מותו, כמסופר לעיל. גם משחק-השחמט היה אחד מתחביביו. אף ספרים אהב והיה חוסך ממשכורתו הצבאית לקנותם; בין הספרים שרכש היו ספרים בתחום הפילוסופיה, אך על הכל אהב את ארצו, ואת אהבתו זו ביטא בדביקותו בה, ברצונו העז שלא לעזוב ואותה ובעריכת סיורים רבים בתוכה. כשידידי הוריו הציעו לו לבוא אליהם לפריס הודה אריה והעביר את "המתנה" להוריו וכשהם שאלוהו "ואתה"? השיב בפסקנות: "אני לא אזוז מפה". סיוריו בארץ הביאוהו לבסוף להתנדב לסיירת בחטיבתו בצה"ל; לראשונה גויס במאי 1963. עבר קורס מ"כ ולאחר-מכן עבר לחיל-האויר להדרכה בבית-הספר הטכני. בשירות המילואים, שהיה יוצא אליו מדי פעם, התנדב אל הסיירת בחטיבת השריון – והוא אז בדרגת סמל ומפקד ג'יפ. בשנה האחרונה לחייו היו לו תכניות רבות לעתיד: אחת מהן היתה תכנית השתלמות בראיית-חשבון. בין השאר חלם על נשואיו עם נערה מדרום-אפריקה, בת רב, שנסעה לבקר את הוריה ובשעת פרידתה מאריה דומה שלבה ניבא לה את הבאות. את שירות-המילואים עשה אריה בסיירת וביום הראשון לקרבות, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), בקרב שנערך לפני אבו-עגילה שבסיני, נפל כתוצאה מפגיעת פגז בקרבת הג'יפ שלו. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית שאול.