ליפשיץ, אייזיק

בן רבקה-רייזל ומנחם-מנדל, נולד ביום ה' באדר ב' תרפ"א (15.3.1921) בעיירה סטאשוב, פולין. מילדותו חונך ברוח הציונות ולפני מלאות לו 16 שנה, ב-31.12.1937, עלה ארצה כ"סנונית" ראשונה של משפחתו. בארץ סיים בהצלחה את לימודיו בכפר- הנוער בן שמן והיה בין העולים לקיבוץ ניצנים. למד לאחוז בהגה הטרקטור ושאיפתו היתה להיות עובד-אדמה, אך בשל מלחמת- העולם השנייה נעקר משם עד מהרה. אייזיק היה בין ראשוני המתנדבים לצבא הבריטי ב-1941 ועבר את כל שלבי המתנדב העברי, מן הגדודים ועד לבריגדה היהודית. בשנת 1945 הגיע לאירופה ומצא במחנה-הריכוז הגרמני בלנדסברג את אביו ואת אחיו מאיר. הפגישה היתה מהולה בצער: נודע לו על גורל אמו, אחותו ושלושת אחיו שנרצחו בידי הנאצים. באותו מחנה הכיר גם את חנה, שהיתה אחר-כך לרעייתו בחיים, ולאם בתו היחידה. ביולי 1946 השתחרר מהצבא וכעבור חודש עלה עם ארגון "וינגייט" להתיישבות ברמות נפתלי. חבריו ראו בו אדם שקבע לעצמו בבהירות את דרכו בחיים והיודע למזג באופיו רצינות והומור. עם פרוץ מלחמת-העצמאות עמדה רמות נפתלי בהתקפות האויב. בין מגיני המקום עמד אייזיק ללא-חת ואף נטל על עצמו מעמסה לא-קלה בענייני ההגנה. ביום כ"ב בניסן תש"ח (1.5.1948), כ-5 שבועות לאחר שנולדה בתו, ניצב בהתקפה כאחראי לעמדה קדמית. לאחר שהצליח להחזיר את אנשיו מהעמדה, הוסיף לעמוד במערכה על המצודה עד שפגע בו צרור כדורי האויב ונפל. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות ברמות נפתלי. אחיו מאיר נפל אף הוא במערכה על הגנת רמות נפתלי, ארבעה שבועות לאחר-מכן.