ליפסקי, ערן
בן ריטה ורונה. נולד ביום כ"ה בתמוז תשכ"ט (11.7.1969) בתל אביב. היה היחיד, שנותר בחיים מזוג תאומים שילדה האם. למד בבית-הספר היסודי ע"ש אוסישקין בתל אביב והמשיך את לימודיו התיכוניים בבית-הספר 'תיכון עירוני ה'. ערן היה ילד נוח, בעל חיוניות רבה ושובבות, שניחן בקסם אישי אשר בזכותו השכיל להתחבב על מוריו וחבריו. שימש תמיד כדמות של מנהיג, העומד כפטרון לצדם של החלשים ומסייע להם ליהפך למקובלים בחברה. בנערותו, בתקופת לימודיו התיכוניים, בלט בקרב חבריו בחוש ההומור שלו ובהופעתו החיצונית הנעימה. אהב לטייל והרבה לנסוע בארץ ומחוצה לה. המחנכת מימי לימודיו בבית-הספר התיכון כתבה על אהבתו לבית-הספר, שהיתה כרוכה בפעילות החברתית המתרחשת בין כתליו, ועל כך שמאחורי חזותו, שנראתה לעתים קשוחה, הסתתרה רגישות רבה המופנית בעיקר לזולת. ועוד ציינה כי בזיכרונה הפרטי יישאר קבוע חיוכו, שהותיר אחריו. הוא היה פעיל בצופים ועסק בפעילות ספורטיבית בענפים רבים ושונים: משחייה ועד הגנה עצמית במסגרת 'הקנטרי קלאב'. בהיותו בעל רגישות ומודעות רבה להופעתו החיצונית, הרבה לטפח את כושרו הגופני ואת מראהו. הוא גויס לצה"ל בחודש נובמבר 1987 והתנדב לצנחנים, בשאיפתו להגיע לאחת היחידות המובחרות. תחילה סבל מקשיי הסתגלות למסגרת הצבאית, אולם עם העברתו ליחידה מובחרת התאקלם יפה והתגלה כחייל המוכן להשקיע. הוא אף הגיע להישגים מרשימים וזכה להערכה רבה בקרב מפקדיו וחבריו ביחידה החדשה. ערן נפל בעת שירותו ביום כ"ז בסיוון תש"ן (20.6.1990) בתאונת-דרכים והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית שאול. הותיר אחריו הורים ואחות – ליהיא. לאחר מותו נתרמו אבריו עפ"י בקשת משפחתו להצלת חיים אחרים, ברוח דרכו בחיים, בדאגה מתמדת לזולת ובכעין מעשה של הנצחה. מפקדו כתב במכתב תנחומים למשפחה השכולה על איתנותו הפיסית על נועם הליכותיו ועל הייחוד באישיותו.
