ליסמן, רוברטו-פיליפה
בן גלדיס וגוסטרו, נולד ביום ו' בתשרי תשי"ט (20.9.1958) בבואנוס-איירס שבארגנטינה .רוברטו גדל בבית ציוני. הוא קיבל את חינוכו בבית-ספר יהודי וציוני – "תרבות", ובו למד לימודים יסודיים ותיכוניים. אחרי שסיים את לימודיו, בשנת 1978, הוא נסע לארץ כמתנדב. רוברטו שהה חמישה חודשים בקיבוץ געש ועבד בענפים שונים במשק. אחרי כן, הוא נסע לבקר את אמו בארצות-הברית. שם הוא עבד והרוויח די כסף כדי לשוב ולבקר את עיר הולדתו בואנוס-איירס. שם, בעיר הולדתו, החליט שברצונו לעלות לארץ. הוא סיפר על כך: "זה בא לי פתאום. יום אחד אמרתי לעצמי: רובי ליסמן אמריקאי? – זה לא נשמע טוב. החלטתי לשוב לישראל, לקיבוץ געש, אבל הפעם לא כמתנדב. נוצר קשר ביני ובין המקום והאנשים. עליתי ופניתי למשרד הפנים, לקבלת תעודת-זהות ישראלית. זה היה קרוב לי, שייך לי. פתאום ידעתי זאת. והבנתי כי רק דרך השירות הצבאי אכנס באמת לחברה הישראלית". בדצמבר 1981, התגייס רוברטו והתנדב לשרת בחטיבת גולני. אחרי שסיים את אימוני הטירונות וקיבל את תג החטיבה, הוא שלח תמונה שלו בגאווה לאמו שבארצות-הברית. הוא סיפר לה על שירותו ביחידה הקרבית. בתקופת שירותו השתלם רוברטו באולפן לעברית. כשפרצה מלחמת שלום הגליל היה רוברטו עם הכוח שלחם בבופור, התקדם בציר המזרחי, ובמסלול של קרבות הגיע עד מבואות ביירות. ביום 7.7.1982, בהיותו על המשמר ליד אוניברסיטת ביירות, הוא נורה על-ידי צלף ונפצע פצעים אנושים בראשו. חודשיים ימים נאבק רוברטו על חייו כשאימו ליד מיטתו, וביום י"ט באלול תשמ"ב (7.9.1982) נפטר מפצעיו. בן 23 שנים הוא היה במותו. שר הביטחון אריאל שרון כתב לאמו על לחימתו הנועזת של רוברטו בחיל הקרבי: "הוא היה חייל מצוין, ציוני, עולה חדש, אהוב על כל מפקדיו. נזכור את שמו בחרדת-קודש ובגאווה". רוברטו הובא למנוחות בקיבוץ שאימצו, בבית-הקברות בגעש. הוא השאיר אחריו אם, שתי אחיות ואח. משפחתו, קיבוץ געש וחבריו בארץ, בארצות הברית ובארגנטינה הוציאו לאור חוברת לזכרו.