ליסיצין, ולדימיר (וולודיה)

בן אננה ופיודור, נולד ביום כ"ג באב תרפ"ב (17.8.1922) בעיר מוזדוק שבקווקז, רוסיה, להורים נוצרים. מעם זר הגיע לישראל ודבק בו. בעודו ילד רך, כבן שנתיים, עזבו הוריו את רוסיה ועברו ליוון. בשנת 1930 עלתה המשפחה לארץ ואת שלוש השנים הראשונות עשתה במגדל, מקום שם ביקר וולודיה לראשונה בבית- הספר העברי. בשנת 1934 עברה המשפחה לנשר, אך וולודיה המשיך שם בלימודים רק שנתיים, בגלל המצוקה החומרית של אביו, שהיה מחוסר עבודה. בהיותו בן 13 החל לעבוד במחנה צבא בריטי כשוליית מסגר כדי לעזור למשפחה. בתחילת מלחמת-העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי ועם הקמת הבריגדה היהודית באיטליה שירת בה כנהג, באיטליה, צרפת, בלגיה והולנד ועשה רבות בהעברת פליטים יהודים מאוסטריה למחנות שבאיטליה. בימי שירותו בצבא קיבל שלושה אותות-הצטיינות. בתום המלחמה עבד כנהג בבית-החרושת למלט "נשר" והקדיש הרבה מזמנו לספורט. היה חבר אגודת הספורט "הפועל" חיפה והשתתף בתחרויות רבות באתלטיקה קלה. לא מעט מניצחונות "הפועל" חיפה נזקפו לזכותו של וולודיה רחב-הכתפים. בפרוץ מלחמת-העצמאות, כשהחלו הקרבות הראשונים בארץ, נשלח וולודיה למחנה צבאי ליד נהריה לקורס מאמני ספורט, אבל הוא ביקש שישחררוהו מתפקידו זה ורצה בשירות פעיל. כשלא נענה, ברח וחזר לחבריו ביחידתו הקודמת בחטיבת "כרמלי". הוא השתתף בהגנת שכונת נשר ובימי כיבוש חיפה נשאר עם מחלקתו בשכונה כדי לחסום את הדרך לתגבורת של הלגיון הערבי. בהתקרב השיירה הערבית, ובה מספר משוריינים, פתחה המחלקה באש והמכוניות השתתקו אחת-אחת. אך לפתע גילה משוריין ערבי מספר מגינים בקרבתו והחל להתקיפם קשות. וולודיה התגנב אל המשוריין וירה כדור לתוך הצריח. המשוריין הפסיק לפעול והכיתה נסוגה בשלום. גם במערכה לשחרור הגליל לא נעדר וולודיה והשתתף גם בקרב רמת יוחנן, בהתקפת-הטרדה על עכו, בהתקפות על הלגיון הערבי בדרכים ובכיבוש בלד א-שייח'. לאחר בלימת הפלישה בעמק-הירדן נטלו כוחותינו את היוזמה ותקפו באזור הגלבוע. לאחר שנתפסה אחיזה ברכס הגלבוע תקפה חטיבת "כרמלי" בליל 2-3 ביוני את ג'נין וכבשה את המשלטים החולשים על העיר. הצבא העיראקי, שעבר לשומרון לאחר כישלונו בעמק- הירדן, ריכז כוחותיו ותקף נגד ובלחץ התקפה זו נאלצו כוחותינו לסגת. ביום כ"ה באייר תש"ח (3.6.1948), נשלח עם חולייתו לעזרת משלט קיצוני. אנשי המשלט החלו לסגת לפני בוא העזרה והוא חיפה על נסיגתם באש מכונת-ירייה. כך עמד במשלט עד שאזלה תחמושתו והוא בא לעזרת פצוע ויחד איתו החל לסגת. לפני הגיעו למקום מבטחים פגע בו כדור ודבריו האחרונים היו: "אני אבוד, השתדלו להגיע בשלום". ביום כ' באב תש"י (3.8.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.