ליסגורסקי, גדליה

בן פניה ושמואל, נולד ביום כ"ז בשבט תרפ"ט (7.2.1929) בעיר קישינוב, רומניה ועלה לארץ עם הוריו בשנת 1934. תחילה למד בתל-אביב, בבית-הספר "גאולה" ובהיותו כבן 12 נתקבל לבית- הספר החקלאי בן שמן וסיימו בהצטיינות. בהיותו בבית-הספר הצטרף לגרעין "החושלים" של "הנוער העובד" שהתעתד לצאת להכשרה בדגניה, במסגרת הפלמ"ח. ב-29.11.1947, יום ההחלטה של עצרת האומות המאוחדות על תוכנית החלוקה, כשכל בני העיר רקדו בחוצות, אמר גדליה לאמו, שקראה לו להצטרף לחוגגים: "לא עת ריקודים עתה. אנו צריכים להתכונן ולהתגונן. אני נוסע הגלילה". למחרת היום יצא לדגניה, אך המקום נראה בעיניו "שקט" מדי ולכן המשיך בדרכו לצפת ולעין זיתים, הצטרף ללוחמי חטיבת "יפתח", ושם עשה ימים רצופים בעמדות ובמשלטים כשהוא ממלא תפקיד של חובש, ללא אוכל מספיק וללא מים. כששמע כי בן שמן נתונה במצור הגה את הרעיון שבוגרי כפר-הנוער ייצאו להגנת המקום. ביום כ"ז באדר ב' תש"ח (7.4.1948), בפעולה למען שחרור עין זיתים, בכיבוש משלט חשוב הסמוך למקום, נפל. במכתבו האחרון כתב לאביו בין השאר: "אל דאגה, אל ייאוש, אין מלחמה בלי תבוסות, אבל הניצחון הוא שלנו". זכרו הועלה בספר-הזיכרון "ארזים שגודעו". ביום כ"ז באלול תש"ט (21.9.1949) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.