ליסבונה, צדוק

ליסבונה, צדוק


בן עליזה ונתנאל. נולד בשנת 1902 בדמשק בירת סוריה. צדוק החל ללמוד בבית-ספר יהודי בעירו, וכאשר עלה לארץ-ישראל המשיך את לימודיו בבית-הספר החקלאי מקוה ישראל. כשהיה בן 16, בעודו לומד במקוה ישראל, זייף את גילו, התגייס לצבא הבריטי ושירת בגדודים העבריים ה38- וה-40. לאחר שהשתחרר מהצבא הבריטי למד צדוק משפטים באחד מהמחזורים הראשונים בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים ובתקופת לימודיו שימש כראש גדוד בצופי-ירושלים. בשל קשיי פרנסה (על צווארו הוטלה הדאגה לאמו ולאחיו הקטנים) נאלץ להפסיק את לימודי המשפטים. בשנת 1927 עבר לחיפה והחל לעבוד כקופאי בבנק ברקליס. חבריו לעבודה בחרו בו כחבר ועד הפקידים בבנק. בד-בבד עם עבודתו היה חבר נאמן בארגון ה"הגנה" בחיפה והיה אחד ממפקדי הסניף. כן היה פעיל במוסדות שונים של העדה הספרדית בעיר, חבר ב"מכבי" המקומי, ועמד בראש אגודת הספורט "דגל ציון". צדוק היה חביב על כל מכריו, אדם אמיץ, בעל עקרונות ובעל משמעת למופת. בשנת 1932 נשא אשה ולזוג נולדו שני בנים ובת. הבן הבכור, מרדכי, נדרס למוות בהיותו בן שמונה שנים. באמצע חודש מאי 1947 פרסם הפיקוד העליון של ה"הגנה" פקודה המחייבת את חברי הארגון להתנגד בכל תוקף לפעולות האצ"ל והלח"י ובין היתר "לסתום את מקורות יניקתם במימון", ו"על כל חבר למלא נאמנה את החובות המוטלים בתוקף פקודה זו". ביום י"ח באב תש"ז (4.8.1947), חדרה חוליה של אנשי אצ"ל לסניף בנק ברקליס בו עבד צדוק, במטרה להחרים את הכסף מהקופה למען אצ"ל. צדוק ליסבונה, ממפקדי ה"הגנה" בחיפה שהיה פקיד בבנק, יצא לרדוף אחרי הפורצים ותפס את אחת המשתתפות בפעולה, ואז נורה על ידי מפקד הפורצים, נפצע ומת מפצעיו. הוא הובא לקבורה בבית-העלמין של חיפה. תולדות חייו והערכה למעשהו מופיעים בספר "יזכור" לחללי חיפה, בכרוז "החומה" (בטאון ה"הגנה"), בחוברת "מעשים", ב"ספר העתונאים" תש"ח, וב"ספר ההגנה".

דילוג לתוכן