לינדר, ארז-פול

בן שושנה וצ'רלס. נולד ביום כ"ה בתמוז תשכ"ט (11.7.1969) בעיר ניו יורק. השם הנוסף 'פול', שנגזר מ'אפולו', ניתן לו היות שיום הולדתו חל ביום נחיתת החללית הראשונה, 'אפולו 11', על הירח. אביו מדען במכון ויצמן ואימו עובדת המכון, אף היא. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1974 במלאת לארז חמש שנים וקבעה את מגוריה ברחובות. ארז למד בבית-הספר היסודי 'שפרינצק' והמשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון 'קציר'. לאורך כל שנות לימודיו היה תלמיד מצטיין ובעל שאיפה לשלמות ומצוינות בכל תחום שבו עסק. תחומי התעניינותו המרכזיים היו מדעים ומתימטיקה והוא סיים אותם בהצטיינות. ארז היה בעל כשרון מוזיקלי בולט, ניגן בחלילית ובקרן יער ובמהלך עשר שנות לימודיו בקונסרבטוריון זכה שלוש פעמים במלגות מטעם 'קרן שרת', הניתנות למוזיקאים מחוננים. בשנת לימודיו האחרונה בבית-הספר התיכון למד לפרוט על גיטרה. שאיפתו ליצור מוזיקה בד בבד עם רצונו להתמחות במדעים משקפים את הצורך העז שלו ליצור ולהבין את המציאות החיה הסובבת אותו. במסגרת פעילותו המוזיקלית יצא פעמיים עם התזמורת העירונית רחובות להופעות בחו"ל. לצד פיתוח כישוריו המוזיקליים אהב לקרוא והרבה בקריאת ספרות יפה. ארז היה צעיר מופנם, שאינו משתף אחרים ברגשותיו ובחוויותיו ואינו מרבה בדברים שלא לצורך. ארז גויס לשירות חובה בצה"ל בחודש אוגוסט 1987 והוצב לשרת בחיל המודיעין. הוא נשלח לקורס מש"קים ולאחר-מכן לקורס קציני מודיעין ואת שניהם סיים בהצטיינות. באוגוסט 1990 סיים את שירות החובה והמשיך את תפקידו במסגרת צבא הקבע. היה בעל חוש אחריות מפותח וחדור תחושת שליחות לגבי המשימות שעליו למלא. ארז נפל בעת מילוי תפקידו ביום י"ח באדר תשנ"א (3.3.1991) בתאונת-דרכים, בדרכו ליחידתו בגבול הצפון. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי ברחובות. הניח הורים ואחות – אורלי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד העוצבה, תא"ל שאול מופז: "ארז הקרין איכות, אמינות, אהבת המקצוע ואחריות יוצאת דופן. מעטים הקצינים בדרגתו המצליחים להטביע בעשייתם הצבאית חותם ברור ואיכותי כפי שארז השאיר… היה בארז שילוב של איכות אנושית עם סקרנות מקצועית שאינה יודעת גבול וחתירה מתמדת להשלמת מעגלי עשיה. בתפקידו כקצין תצפיות אוגדתי נדרש ארז לתדרך, ללמד, להנחות. בכל אשר עשה זכה בשבחים רבים מפי החיילים והמפקדים והוסיף הרבה ביטחון לגבול הצפון. שעות ארוכות בדרכים מסוכנות לא יכלו לו. אהבנו את ארז והוא אהב את כל אשר עשה". אחת מידידותיו כתבה על-אודותיו: "היה לו הכול, תבונה, כשרון גאוני ומעל לכל תשוקה ללמוד וליצור כמו פרח ענקי ויפה שזה עתה החל להיפתח ולפרוח, לאהוב ולהצליח, שזה אך החל ליהנות, כך יישאר בלבי, כפי שהיה בפעם האחרונה שראיתי אותו, צעיר מושלם, נרגש ונלהב לקראת החיים העתידים המצפים לו". המשפחה הקימה קרן מלגות לנגנים צעירים בכלי נשיפה בקונסרבטוריון ברחובות להנצחת זכרו.