לינדנברג, שלמה

בן מלי וזאב, נולד ביום כ"ב באב תר"ץ (16.8.1930) בבוקרשט, בירת רומניה. בעיר הולדתו הצטרף לתנועת "בני-עקיבא", שפעלה במחתרת בימי שלטון הנאצים ברומניה וניהל את הספרייה של התנועה. אם כי סביבתו ובני משפחתו היו ספוגים רוח של התבוללות, היה לשלמה רגש דתי עמוק והוא קיים את המצוות כאילו חונך לכך מילדותו. בשנת 1946 הגיע – במסגרת "עליית- הנוער" – לחופי הארץ בספינת המעפילים "כנסת ישראל", אך שולח לקפריסין. משם שלח מאמר לעיתון רומני שזרה אור על חייהם של כלואי האי. רק לאחר שנה ומעלה בא ארצה והחל ללמוד בבית-הספר החקלאי במקווה ישראל. עד מהרה התערה בעבודה והיה בין מארגני הגרעין למושב-העובדים "נצר יששכר". בפרוץ מלחמת-העצמאות, לאחר החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ לשתי מדינות, יצא מדי לילה לשמירה בעמדות מקווה ישראל, מול כפרי האויב תל-א-ריש ויאזור והוא עדיין לא הגיע לגיל 18. כתום 10 חודשים יצא עם הגרעין למושבה שבי ציון אשר בצפון הארץ ושמר במשלטי תרשיחא, מול חייליו של קאוקג'י. משם כתב מכתבים מרגיעים להוריו שעלו אז לארץ: "המלחמה תיגמר בקרוב. הכל יהיה בסדר – – – ". באימוני-קרב במחנה של הגדנ"ע נפל ביום י"ג בחשוון תש"ט (15.11.1948) מכדור שנורה בטעות. הוא נשאר שוכב מאחורי שיח ונמצא שם בלי רוח חיים. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק