ליכטנשטיין, יעקב

בן חנה ויהושע, נכדו של ר' אלימלך ליכטנשטיין, שמת מות קדושים, נולד ביום י"א באלול תרפ"ח (27.8.1928) בירושלים. עם סיום לימודיו בבית-הספר היסודי למד מסגרות בבית-הספר המקצועי "עמל", אך עוד לפני גמר לימודיו יצא להכשרה בדגניה, כחבר קבוצת גורדוניה "מעפילים". מתקופה זו היו יקרים לו ביותר זיכרונותיו מימי עבודתו כמלח, כאשר עזר בהעלאת מעפילים. עם פרוץ מלחמת-העצמאות השתתף בליווי שיירות בין ירושלים לתל-אביב ובחוזרו יגע ממסעות וקרבות היה אומר: "אנו נמשיך וניסע ולא ניתן לשים מצור על ירושלים". יעקב השתתף בשיירה הגדולה לכפר עציון, תוך מלחמה מתמדת באויב, שהתקרב בלי הרף, גלים-גלים אל המגינים. בכאב רב תיאר במכתב למשפחתו את פרשת כניעתה של שיירה זו: "מה רב החרון שנאלצנו במחיר החיים להניח את הנשק ואת המשוריינים, שהיו כה מעטים ויקרים לנו – – -". בהמשך המלחמה השתתף בפעולות נגד כפרי האויב ליד הכביש לירושלים: צובה, קסטל, דיר-איוב, סריס ושער הגיא. בפעולה האחרונה, ליד אוגוסטה-ויקטוריה, עמד להשתתף אחיו אלימלך, הצעיר ממנו, אולם יעקב הבכור דרש בתוקף כי ישלחו אותו במקום אחיו. בהתרסק מרגמת ה"דודיקה", שהפעילה קבוצתו, נפל ביום כ"ד בניסן תש"ח (3.5.1948). נקבר בסנהדריה. חמישה מבני משפחתו היו מגויסים. אחד מהם נפל בשבי הלגיון הערבי ושניים נפלו בקרבות, יעקב ואחיו הצעיר אבנר. ביום ב' בסיוון תשי"א (6.6.1951) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.