בן שרה ויעקב. נולד ביום י"א באב תשל"ג (9.8.1973) בחיפה. גדל והתחנך בקרית אתא, שם למד בבית-הספר היסודי "יבנה" ובחטיבת הביניים "שחם". בהגיעו לכיתה ט' החליט אורן לשנות כיוון ועבר ללמוד בבית-הספר הטכני של חיל האוויר. לאחר שנה שינה דעתו, נשאר במסגרת צבאית, ועבר לבית-הספר של חיל חימוש, "עמל שמשון", בצומת גולני, שם למד מכונאות רכב. בתקופה זו החלה להתגבש אהבתו לאופנועים ואת כל מרצו השקיע בתחביב זה. הוא הוציא רשיון נהיגה, עבד בחופשות, חסך כסף וקנה אופנוע 50 סמ"ק. משהגיע לגיל חמש עשרה ועד לשנת חייו האחרונה, היה מבלה את חופשת הפסח בתערוכת "אוטו מוטור" בתל אביב, על מנת לצפות באופנועים ובמכוניות חדשים ולהתרשם מהם מקרוב. עם הזמן, למד לאהוב גם מכוניות, בזכות המגמה בה למד והכלים שקיבל מאביו המכונאי. הוא רכש מנוי על כתב העת "מוטו", היה קורא בו בעיון רב, עד כדי למידתו בעל-פה, וכך קנה ידיעות נוספות בתחום. אורן היה אדם אופטימי וחדור שמחת חיים; גם ברגעים בהם מצב רוחו היה נתון בשפל, החיוך לא מש מפניו. פעלתן ואיש עבודה קפדן ומסודר, שאהב את מקצועו והתמסר אליו כל כולו. מוקף תמיד בחברים רבים, השקיע בהם והפגין איכפתיות. כולם ידעו כי לאורן "ידי זהב", בעזרתן סייע לכל דורש באהבה ובהתלהבות, בדרכו הצנועה והענווה. ידע תמיד לשמור על גבולות, לכבד את הזולת ולגלות רגישות. בסוף חודש אוקטובר 1991 גויס אורן ועבר טירונות כלל-צה"לית בבסיס ניצנים. לא היה ספק בלבו כי ימשיך לשרת בבסיס בו למד, אך הדבר לא הסתייע והוא הוצב לעין עבדת בדרום. אורן לא השלים עם העובדה, ומיד הפעיל לחצים על מנת לעבור ולשרת בפיקוד צפון. מאמציו נשאו פרי והוא הוצב לשרת בסדנת הנגמ"שים, ביחידת החימוש המרחבית "שמשון" – בבסיס בו החל דרכו כתלמיד. את שירותו החל כמכונאי דרג ב'. הוא הפגין חריצות, יוזמה, אחריות וכושר אלתור יוצא דופן, וזכה לקידום הן בדרגות והן בשלבים. מפקדיו, שידעו להעריך את הכישורים בהם ניחן, הפעילו את השפעתם כדי לשכנעו להאריך את השירות ולחתום קבע. אורן נעתר, ובסוף חודש נובמבר 1994 התחיל את שירותו בצבא הקבע. כבר בשנתו הראשונה בקבע רכש "שלב 10" ושימש כראש צוות עבודה. כדרכו, גילה מקצועיות רבה וכושר ניהול וקודם לדרגת אחראי דרג ב'. משאלתו האחרונה היתה לקבל רשיון נהיגה לרכב-משא כבד. ואכן, עתיד היה לצאת לקורס המבוקש, כגמול על פועלו ביחידה. בערב יום העצמאות תשנ"ה יצא אורן לחופשה ותכנן את בילוי יום העצמאות. באותו יום ערך ביקורים אצל כל ידידיו ולא פסח על איש מחבריו, כאילו ניבא את פרידתו מהם. בחצות, יצא לבילוי בטבריה עם חברתו ליאת. ביום ד' באייר תשנ"ה (4.5.1995) נפל אורן בעת מילוי תפקידו, בתאונת דרכים, בכניסה לכפר ביר אל-מכסור. בדרכו מצומת המוביל לכיוון צומת סומך, סטה הרכב בו נהג לימין הדרך והתנגש בעמוד חשמל. אורן הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי "מחנה דוד" בחיפה. כמעט בן עשרים ושתיים היה בנופלו. הותיר אחריו הורים, אח – תומר ואחות – אלה. מפקדו של אורן נשא הספד על קברו: "אורן ליווה אותנו החל כתלמיד בבית-ספרנו, וערב גיוסו לצה"ל התנדב לשרת בחיל החימוש וביחש"מ. עם תום פרק שירות החובה, שירות אותו ביצע ללא דופי, חתם קבע. מקצועיותו ורמתו האישית היוו דוגמה לחבריו, מוסר עבודה גבוה ואמינות, באו לידי ביטוי בתפקידו וביכולתו האישית. בצניעותו ובביישנותו קנה לו את שמו ואת חבריו. ידי הזהב שלו, שיקול הדעת, התבונה ויצירת אווירה נינוחה, היו כוחו וככזה הכירוהו חבריו ליחידה ומפקדיו". מנהל העבודה בבסיסו כתב: "אורן, כחייל בסדנה, הוכיח רמת מקצועיות גבוהה ביותר וקודם לתפקיד 'מפקד צוות': הכלים שיצאו תחת ידו היו בעלי גימור מושלם ועוררו התפעלות – הכלים שלו כמעט שלא שבו לתיקונים חוזרים. כשנתיים עבד כמפקד צוות – מפקד מעולה… החזיק את המחלקה כאיש קבע לכל דבר – סדר מופתי, ניקיון, מקצועיות… נוהגים להלל ולהאליל אדם במותו, אך אורן באמת היה כזה – נהג לצחוק כל העת, קיבל ביקורת ברוח טובה, היה מלא שמחת חיים ומרץ… יסודיות היתה אחת התכונות הבולטות בעבודתו ולכן לא אהב לקבל עבודה שמישהו אחר התחיל, את העבודות שלו נהג לעשות מאלף עד תו." חבריו בבסיס, בשיתוף קצינת החינוך, הוציאו חוברת לזכרו ובה קווים לדמותו, שירים ומכתבים. הם מספרים: "אין בחור, שמסמל יותר ממנו חיוך, צחוק ושמחת חיים. תמיד מחייך ומבטל בהינף יד, או בבדיחה קצרה, דברים שהרגיזו אחרים, תמיד מושיט יד לעזרה בכל מצב ובכל עניין. גם כאשר השעה מאוחרת, קר, וגשם סוחף בחוץ, אורן לא מתעצל, לא ממציא תירוצים, שם חולצה דקה, נכנס לפיאט הקטנה ונוסע עד הכרמל, בשביל להתניע אוטו ששבק חיים. בלי מאמץ הנראה לעין ולאחר מספר קצר של דקות, אורן מאתר את הבעיה, מאלתר פתרון ומתניע את האוטו ועוד מפציר בך, שלא תתקן במוסך אלא תחכה לסוף השבוע והוא יקנה חלקים ויתקן את האוטו 'בגרז' שלו', אצל סבתא. שם, בגרז' שלו, כל יום שישי, מהשעות המוקדמות של הבוקר, אפשר יהיה למצוא אותו חופר ונובר במנוע, מלמעלה ולמטה ובכל זווית אפשרית. כל בורג קטן, כל גלגל וזיז פירק, תיקן, החליף, שימן והחזיר. לא היה חלק באוטו שבו לא נגע וכל זה בקלילות ובכשרון שלא יתואר. מפקדיו מספרים, שלא היתה תקלה שאורן לא הצליח להתגבר עליה. אנו לא היינו זקוקים למידע זה ממפקדיו, את זה ראינו ואת זה הוא הוכיח במכוניות שלו, במכוניות של חבריו ושל משפחתו הקרובה. אוהב חיים הבחור היה. לא נח ולא פספס רגע קט, תמיד בתנועה, אף פעם לא יושב, תמיד עוסק במשהו, תמיד עם תוכניות ופרויקטים לעתיד. …כמה פעמים נפל וגם כאשר נפצע מהחלקה עם הווספה וכל הרגל היתה בגבס, לא נח. בחיוך של ביטול צחק על עצמו, לגלג, ובסופו של דבר גזר בעצמו את הגבס וחזר לעיסוקיו הרבים. … פרח גבוה ויפה – פרח שנקטף."
