ליטמן, פינחס

בן גיטל והרב יעקב-זאב (אבטליון), נולד ביום כ"א בחשוון תרפ"ו (8.11.1925) בעיר קאליש, פולין ועלה לארץ ב-1936. כאן קנה לו השכלה תיכונית ושאף ללמוד מדעי החקלאות. הוא גדל באווירה דתית והיה שוחר אמת מילדותו. בימי מלחמת-העולם השנייה, בהיותו בן 17, נענה לצו "למשק ולנשק" ויצא לשירות בקבוצת שדה אליהו שבעמק בית שאן. שם התמחה בענפי חקלאות, התאמן וגויס כנוטר במשטרת היישובים העבריים. בתגרה עם ערבים, שהעלו את בהמתם על שדות העמק, נפצע קשה באלה ושכב בבית- חולים. לאחר ששירת כשנתיים וחצי בשדה אליהו, התכונן לבחינות ונתקבל לאוניברסיטה, למכון החקלאות, אך תקופת לימודיו לא ארכה. לאחר שבועות מעטים, בדצמבר 1947, התגייס יחד עם חבריו הסטודנטים למלחמת-העצמאות. בימי שירותו עבר מעמדה לעמדה, שמר על בנייני המוסדות הלאומיים בירושלים ואימן טירונים בבית הכרם. כמו-כן השתתף בקרבות בצובה ובנווה יעקב כמקלען "ברן" והצטיין באומץ-לבו גם ברגעים הקשים ביותר של הקרב. לפני צאתו לקורס מ"כים בנען השתתף בליווי שיירה להרטוב. בדרך הותקפה השיירה והמקלען נפצע. פינחס, שהיה מקלען ממדרגה ראשונה, תפס את הנשק ומילא מיד את מקום הפצוע. ברבות הימים נתמנה לרב-סמל בפלוגתו. בערב פסח תש"ח השתתף בכיבוש שייח'-ג'ראח. היה בקבוצה שהצליחה לפרוץ את טבעת האש הערבית והבריטית ולהגיע להר-הצופים, כשהחלק השני של השיירה נאלץ לחזור העירה אחרי אבידות קשות. הוא נשאר על הר- הצופים, שהיה מנותק לחלוטין. ישיבה זו לא נראתה לו והוא דרש להורידו בהזדמנות הראשונה כדי להצטרף לשורות הלוחמים, אם כי נדרש ממנו להישאר במקום כאחד האחראים לביטחונו והגנתו. פינחס חזר העירה ופעל בקטמון, תלפיות, בכיבוש מחנה אלנבי ודיר-אבו-טור. ב-13.5.1948 רוכז החי"ש בעיר ופינחס נשלח יחד עם חבריו לרמת רחל להגנת דרום ירושלים. עמד שם בקרבות קשים, כשהמשק עובר מיד ליד. ביום נכבש על-ידי הערבים ובלילה הוצא מידיהם וחוזר חלילה. ביום ט"ו באייר תש"ח (24.5.1948), יום מותו בקרב, לחם בעמדה בגבול המערבי של המשק. פינחס נפצע מרסיסי סיד ואבן שניתזו מפגיעת פגז תותח שנורה מסביבות המנזר מר-אליאס. מיד הובל לתחנת איסוף הפצועים ושם נחבש, אך המאמצים להצילו עלו בתוהו. דבריו האחרונים היו: "אני בן הרב ליטמן מנחלת יהודה. המשיכו!" נקבר בשייח'-באדר א'. ביום כ"ח באלול תש"י (10.9.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.