ליטווק, אלעד
בן חנה ואמנון. נולד ביום ג' בשבט תשל"ט (31.1.1979) בקיבוץ גזית, דור שלישי לניצולי שואה ומייסדי הקיבוץ. אח לאסף, למירב ולאייל. אלעד גדל והתחנך בקבוצת 'אלונים' בקיבוץ. הוא החל את לימודיו בבית-הספר היסודי 'ניצני תבור' בגזית, המשיך במוסד החינוכי 'תבור' בקיבוץ עין דור וסיימם בבית-הספר התיכון המקצועי המקיף בקיבוץ עין חרוד. אלעד עסק הרבה בספורט, שיחק כדורגל באופן קבוע ומדי פעם התאמן בחדר כושר. כשלמד בתיכון שיחק בקבוצת קט-רגל, קבוצה שהשתתפה בתחרויות בין-כיתתיות והרבתה לנצח. אלעד אהב מאוד לטייל בטבע, אם בטיולים רגליים ואם ברכיבה על אופנוע או על טרקטור. הוא הרבה לטייל באזור נחל תבור, לשכשך במימיו וליהנות מהאוויר והאווירה. בחודש אוקטובר 1998 התגייס אלעד לצה"ל, והוא נחוש בדעתו לשרת ביחידה קרבית. ואכן שובץ בחיל-השריון והיה לנהג טנק מרכבה. בסוף 1999 סיים קורס מפקדי טנקים, וחזר לשרת בצפון הארץ. מפקדו של אלעד, סא"ל שמוליק, סיפר על שירותו: "כמפקד בגדוד 'סופה' היווה אלעד דוגמה ומופת לחייליו ולמפקדים האחרים. שאיפתו המתמדת למצוינות, הסטנדרטים הגבוהים שדרש קודם כל מעצמו, הדאגה והמסירות שהפגין כלפי חייליו, הפכוהו למפקד נערץ, מהמובילים בשדרת הפיקוד של הגדוד. הישגיו של הצוות שעליו פיקד אלעד במהלך האימונים ובפעילויות המבצעיות, מעידים על המקצועיות והרצינות שבהן הכין את צוותו לקראת המשימה החשובה מכל – ההגנה על המולדת." בחודש ספטמבר 2000 הועלה אלעד לדרגת סמ"ר. אלעד היה טנקיסט גאה ומפקד מצטיין, שהלך במסלול של אביו לפניו. הוצע לו לצאת לקורס קצינים, אך הוא סירב. אלעד תיכנן כבר את שחרורו, ואת חייו בקיבוץ עם חברתו גפן. ביום כ"א בניסן תשס"א (14.4.2001) נפל אלעד בפעילות מבצעית בהר דב. הוא נהרג מפגיעת טיל נ.ט. שנורה מלבנון ופגע בטנק עליו פיקד בסמוך למוצב 'גלדיולה'. בן עשרים- ושתיים היה בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין בקיבוץ גזית. אלעד הותיר אחריו הורים, שני אחים ואחות. הוריו וחברי קיבוץ גזית הקימו לזכרו של אלעד גן זיכרון ובו מצפה אל נחל תבור.
