ליברמן, משה
משה, בן גוטה (גוסטבה) ושלמה (סטיפן), נולד ביום כ"ב בסיון תשי"ב (15.6.1952) בלודז' שבפולין ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1959. הוא למד בבית-הספר היסודי "תל-נורדאו" בתל-אביב ובבית-הספר היסודי "פיק"א" בפתח-תקוה. אחרי-כן למד בבית-הספר התיכון על-שם אחד-העם בפתח-תקוה. משה היה תלמיד מצטיין, חרוץ ושקדן, ועשה את כל אשר הטילו עליו באחריות ובדייקנות. בבית-הספר היסודי דילג על כיתה, ובבית-הספר התיכון הצטיין במקצועות הריאליים. הוא היה חובב שחמט נלהב, ונמנה עם נבחרת העיר פתח-תקוה ועם נבחרת חיל-השריון בשחמט והשתתף באליפות הארץ ובאליפות צה"ל בשחמט. הוא הקדיש רבות משעות הפנאי שלו לבניית דגמי מטוסים, והשאיר אחריו אוסף גדול של כשלוש-מאות דגמים. הוא ניחן גם בכישרון לציור והרבה לצייר. בציוריו ביטא את מאווייו ואת לבטי נפשו. אוסף גדול של ציורים נותר אחריו. משה הגה תמיד בשיפורים טכניים וביקש לסייע לבני משפחתו ולידידיו בהמצאות קטנות. כל עניין היה בוחן במחשבה מעמיקה, לכל פרטיו, אך נמנע מלדבר על רעיונותיו, עד אשר השלים את מלאכתו. הוא ניחן בתבונת כפיים, ברצון ובהתמדה וידע לסיים בהצלחה כל דבר שהתחיל בו וכל משימה שהוטלה עליו. על אף שהיה מסתגר, ביישן, ומעלים רגשותיו, כחושש לחושפם לעיני זר, תססה בו נפש רגישה והוא ידע ליהנות הנאה מרובה ממשחק שחמט רב-תחבולות, כמו היה זה מעשה אמנות. באורך רוח ובסבלנות רבה היה מנתח משחקי שחמט נודעים כדי להוסיף ידע וניסיון. הוא היה ותרן וסלחן ורחק מריב וממדון. בן נאמן היה ומסור להוריו ורחש להם כבוד רב. תוכניות רבות היו לו לעתיד והוא התכונן ללמוד באוניברסיטת הנגב בבאר-שבע לאחר שישוחרר מהשירות הסדיר. משה גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1971 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק "פאטון" ובקורס למדריכי מקצועות השריון; אחרי-כן מונה מדריך מקלענים במדור התותחנות. הוא המציא מתקן לאיפוס תותחים ללא-רתע, תכנן מקלע בינוני חדש ובעל יתרונות הפעלה חדשים, ואף הנהיג שיפורים בשיטות ההדרכה בהפעלת התול"ר. הוא היה אחראי ומסור לתפקידו ושימש דוגמה לחבריו במזגו הטוב, בסבילותו ובצייתנותו. עם פקודיו וחניכיו לא הקפיד על גינוני משמעת אך דרש מהם ביצוע מדויק של הוראותיו. על חלקו בפעילות מבצעית הוענק לו "אות השירות המבצעי". במלחמת יום-הכיפורים השתתף משה בקרבות הבלימה נגד המצרים בחזית סיני. בהתקפת נגד באזור קנטרה ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973) נפגע הטנק שלו ישירות בטיל "סאגר" ומשה נהרג במקום. תחילה נחשב לנעדר, אך לימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בפתח-תקוה. השאיר אחריו אב, אם ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "משה היה גבר שקט וצנוע, נעים הליכות ולוחם ללא חת". הוריו תרמו לזכרו פרוכת לבית-כנסת בפתח-תקוה, והעניקו גביע בתחרות שחמט שנערכה לזכרו.
