ליברמן, דורון

דורון, בן בלומה ויצחק, נולד ביום כ' בתמוז תשי"ג (3.7.1953) בחיפה. הוא למד בבית-הספר היסודי "זכרון-יוסף" והמשיך בבית-הספר התיכון לטכנאים על-שם א' שוב במגמה של מסגרות מכנית. אחרי-כן עבר לבית-הספר הטכני של חיל האוויר, שם למד חשמלאות וציוד-עזר למטוסים. הוריו של דורון, מניצולי השואה, עלו ארצה לאחר מלחמת-העולם השנייה, אף-על-פי שקרוביהם באמריקה הציעו להם להגר לארצות-הברית ולהצטרף אליהם. הם התעקשו לבנות את ביתם בארץ ולגדל בה את ילדיהם. מצבם הכלכלי היה קשה, אך הם השתדלו לתת לילדיהם ככל שהשיגה ידם. דורון ואחיו הבינו את המצב וידעו להסתפק במועט ולא לדרוש כל מה שראו אצל חבריהם. יתר-על-כן, תמיד השתדלו לעזור בבית והתחשבו מאוד בהוריהם. כבר מימי ילדותו הקפיד דורון לשמור על הסדר והניקיון והיה עוזר לאמו בעבודות הבית. ברבות השנים, כשגדל והיה לנער, השתדל שלא לקחת כסף מהוריו ולצמצם את צרכיו. וכשהיה בצבא עשה ככל יכולתו שלא להדאיג את הוריו והיה מצלצל לעתים תכופות הביתה להרגיעם ולשאול לשלומם. הוא היה קשור מאוד לכל בני משפחתו, אך במיוחד אהב והעריץ את אמו. הוא דאג לה תמיד, זכר את ימי הולדתה, הרבה לכתוב לה וכיבד את דעתה. הוא נהג לומר שהוא מאחל לעצמו ולחבריו הטובים אישה כמותה. דורון היה נער צנוע, מנומס, עדין-נפש ורגיש. הוא היה חברותי מאוד וחבריו אמרו עליו ש"למען חבר מוכן היה לטפס על הרים ועל גבעות". חבריו הקרובים והוא היו חבורה מגובשת – יחד למדו, יחד שיחקו בכדורגל ויחד יצאו לבלות. גם בתקופת שירותם בצבא השתדלו לשמור על הקשר ביניהם ולהיפגש לעתים קרובות. דורון גויס לצה"ל בתחילת יולי 1971 והוצב לחיל-האוויר. שירותו במסגרת זו היה המשך ללימודיו בבית-הספר הטכני של חיל-האוויר. הוא עבר קורסים שונים והוסמך כחשמלאי ציוד-עזר למטוסים וכחשמלאי ציוד-קרקע. חבריו ליחידה מספרים עליו, שתמיד עבד במרץ רב, הצטיין בהישגיו והשתדל לעשות יותר מהנדרש ממנו בכל התחומים. כעבור זמן נתאפשרה הצבתו ביחידה סמוכה, כיוון ששם נתנו חופשות תכופות יותר והוא רצה להיות הרבה בבית, כדי לסייע להוריו, אולם הוא ויתר על זכותו ועבר ליחידה אחרת במרש"ל. גם ביחידה זו מילא את תפקידו במסירות ובנאמנות והיה אהוב ומכובד על הכל. במלחמת יום-הכיפורים שירת דורון בדרום סיני, באזור מרש"ל, וביום י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973) נפגע ונהרג בהתקפה אווירית של האויב. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. השאיר אחריו הורים ואח. אחרי נופלו הועלה לדרגת סמל. בחוברת "לזכרם – סיפור חייהם ומותם של ארבעה חללי חיל-האוויר" כלולים מדברי משפחתו וחבריו עליו: "כלפי חוץ היה יפה-תואר ודמותו הביעה קשיחות מסוימת, אולם כמי שהכירו, ידעתי היטב שהוא רגיש… אחת מתכונותיו הנפלאות הייתה היותו חבר טוב… לעולם לא אאמין שלא יחזור, שלא נשמע אותו שוב…"