ליברמן, אליהו הכהן

אליהו, בן זיסל (נעמי) וזינדל (בן-ציון), מניצולי השואה, נולד ביום כ"ז באדר תשי"ב (24.3.1952) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי-דתי "עציון" והמשיך את לימודי בית-הספר התיכון בישיבת בני עקיבא "נחל יצחק" במושב נחלים. בתום בחינות הבגרות החליט להמשיך בלימודים בישיבה גבוהה, בד בבד עם שירות צבאי קרבי בצה"ל. נחוש בהחלטתו זו הצטרף אליהו לישיבת "הכותל" בירושלים, שהיא ישיבת הסדר. אלי, כפי שכינוהו בחיבה ידידיו הרבים, אהב מאוד את הלימודים עוד מנעוריו. בגיל שמונה התחיל ללמוד שיעור בתלמוד מפי רב בשעות אחר הצהרים, ומאז לא פסקה התענינותו הרבה בסוגיות ובאגדות חז"ל. באותה תקופה גם התחיל ללמוד נגינה בכינור והתמיד בנגינה עד יום מותו. מתוך סיפורי חבריו ועדויות הקרובים אליו, מצטיירת דמות יחידה במינה, שנתקיימה בה מזיגה נדירה של תכונות. בגיל עשרים ואחת שנה, כבר נכרה בו שלמות, המתגלה רק אצל אנשים שמאחוריהם ניסיון-חיים ארוך ומגוון. אלי היה ישר מאוד, כן ובעל אמונה איתנה בבחירת דרכו הרוחנית. הוא היה לא רק תלמיד-חכם מבריק, אלא גם מימש במעשיו את הערכים החברתיים והאנושיים שהתחנך עליהם. הוא עשה חיל רב בלימודיו בישיבה והרבה לפרסם מאמרים בתחום מחשבת ישראל, בחוברות שהישיבה נוהגת להוציא לאור. את אהבתו לישראל, לאלוקים ולתורה הפך לקו השולט באישיותו והמנחה אותו בחייו. הוא דקדק כקוצו של יוד בקיום המצוות, מתוך שמחה והתלהבות אמיתית, בכל תנאי ובכל מצב. רבים שזכו להתפלל במחיצתו, מעידים שזו הייתה חוויה נדירה. "אפשר היה לממש את האהבה שהייתה בתפילתו, את נימת הביטחון השופע והאמונה ואת התרוממות הרוח" כתב גיסו, ישעיהו טישלר. אלי אהב מאוד את משפחתו והקפיד ביותר על מצוות כיבוד הורים. הוא נהג לבקרם בכל הזדמנות והרבה לכתוב אליהם, כדי לספר להם על מעשיו ולשאול לשלומם. אליהו גויס לצה"ל בסוף יולי 1971 והתנדב לנח"ל המוצנח. לאחר הטירונות ולאחר שעבר קורס במקצועות השריון הוצב לחיל השריון. כפי שהצטיין בישיבה, כך גם בצבא. הוא הפתיע בכושרו הגופני, בציונים הגבוהים שהשיג בקורסים השונים וביכולתו כלוחם. צוות הטנק, שעמו נמנה, היה המצטיין בגדוד. התנאים הקשים באימונים לא מנעו אותו מלהתמיד בתלמודו, בקיום המצוות ובקיום אורח חיים המבוסס על ערכי אהבת האדם והקב"ה. קשה היה לעמוד בפני קסמו של אלי. בפגישותיו עם צעירים לא דתיים, הצליח בדרכו הנעימה, שאינה מסיונרית, לעורר בהם תודעה יהודית ולגרום להם לשקול ולהעריך באור חדש את יחסם לדת ישראל. אכן קשה היה להישאר אדיש למראהו של אלי הלומד, בעיצומם של קרבות הבלימה המרים בסיני, פרקי אבות בתוך הטנק. לאחר הקרבות, סיפר מפקד הפלוגה, בהתרגשות רבה, כיצד במשך שנים-עשר הימים שעשה במחיצתו של אלי התערערה לחלוטין כל השקפת עולמו האנטי-דתית. שלוותו של אלי, קור רוחו, ביטחונו ואמונתו העצומה בנצח ישראל היו כסלע איתן, שלמוראות המלחמה אין שליטה עליו. במלחמת יום-הכיפורים, השתתף אלי בקרבות הבלימה והפריצה בסיני, בתפקיד תותחן טנק "סנטוריון". ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (18.10.1973), בעת חציית תעלת סואץ, נפגע כלי השיט מהפגזה ארטילרית ושני הטנקים שהיו עליו נפלו למים. אלי הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית שבבית-הקברות על הר-הזיתים בירושלים. השאיר אחריו הורים ואחות, לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.