ליבן, דן (תאודור)

נולד ביום י"ט באייר תרע"ט (19.5.1919) בווינה, בירת אוסטריה. דן היה בן למשפחה יהודית מתבוללת, שהיתה מעורה זה דורות בחברה האוסטרית ובתרבותה. סבו היה מנכבדי הקהילה בווינה והזהיר בשעתו מפני "הזיותיו" של הרצל. אביו היה רופא ידוע בווינה. דן למד בבית ספר תיכון באוסטריה. ידיעותיו על ארץ-ישראל היו מעטות והוא לא היה חדור הכרה ציונית; אולם, ברגע מסויים החליט לנתק עצמו מכל המוכר, הבטוח והאהוב עליו בארץ בה התחנך, ולעלות לארץ-ישראל. בינואר 1939 הגיע דן ארצה, כמעפיל. מייד עם בואו הצטרף לקבוצת אלונים. חבריו באלונים כתבו על דמותו כפי שהצטיירה בעיניהם: "תמימות, פשטות ביחסים, מסביר פנים, מסירות וגילויי אהבה נאמנה לאדם ולחברה". מרגע בואו השתלב בעבודה בקבוצה בהתלהבות רבה ואת לילותיו ושבתותיו היה מקדיש במרץ רב ללימוד העברית. כל מילה או ניב חדש שרכש לו בעברית, מילאו אותו שמחה. כחבר הקיבוץ הצטרף לשורת ה"הגנה". ביום 13.3.1939 יצא דן בשעת בוקר, יחד עם שניים מחבריו לקבוצה, מהמחנה בשיך-אברק בדרך לקוסקוס. בכביש החדש שהיה בסלילתו, נטמן מוקש והשלושה עלו עליו. שני החברים נפטרו בו ביום. דן התענה בייסורים בבית החולים "הדסה" בחיפה ומת למחרת. ביום כ"ג באדר תרצ"ט (14.3.1939) הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין של אלונים, אל מול הישוב המשגשג. דודו של דן סיפר כי גם תוך כדי המכאובים בבית החולים הזכיר דן את הקבוצה ואת חבריו בה. ובעצם אותם ימים חלה ומת אביו של דן על אניית המעפילים בדרכולארץ-ישראל. חבר אלונים, חבר ועד הגוש ודודו של דן – הספידו את הנופל. חבריו כתבו עליו בחוברת שהוציאו לזכר הנופלים מאלונים: ". . . מיומו הראשון בתוכנו, בתוך העבודה, בתום הלמות הבניין וההיאבקות – פקח את עיניו, ראה אור גדול בחייו. – חדש, אהבה לחיים. רק טעם את טעם חיינו, נדלק באש היצירה. אהב, הודה לכל – ועלה על המוקד".