ליבין (יבין), חיים

בן זהבה ושמואל, נולד ביום כ"ג באב תרפ"ג (5.8.1923) במושבה מחניים שבגליל העליון. הוריו, שהיו מבני העלייה השנייה, עברו כעבור שלוש שנים לכפר יחזקאל, שם גדל חיים וחונך לחיי עבודה והגנה. לאחר שסיים את בית-הספר שבכפר החל לעבוד במשק. כן התמסר לספורט הכדורגל ולתרבות הגוף ויסד את סניף "הפועל" במקום. במלחמת-העולם השנייה, בינואר 1941, היה מן הראשונים בבני הכפר שהתנדבו לשירות בחיל-הנהגים של הצבא הבריטי. תחילה שירת בחזיתות המדבר המערבי וצפון-אפריקה ואחר-כך באיטליה, שם היה פעיל כתום המלחמה בארגון עלייה ב' ובהגשת עזרה לפליטים במחנות. במאי 1946 שוחרר מן הצבא הבריטי, בתום חמש שנות שירות, וחזר לעבודה במשק הוריו בכפר יחזקאל. היה בין החברים שחשו לעזרת עין חרוד ותל יוסף ב"שבת השחורה" (29.6.1946), בה ערכו הבריטים חיפושים במשקי העמק. הוא נאסר ונשלח למחנה רפיח. בשובו מרפיח התמסר לעבודה במשק ולספורט הכדורגל החביב עליו. נשא לאישה עולה מרומניה שהתחנכה בכפר, אף זכה לשמחת אב עם הולדת בתו. אך ימי אושרו לא ארכו. עם פרוץ מלחמת-העצמאות, אחרי החלטת עצרת האו"ם על תוכנית החלוקה, נקרא לפעולה לביעור הכנופיות הערביות שפשטו בהרי הגלבוע. לפנות בוקר ביום 19 במרס 1948 יצאה מחלקה מחטיבת "גולני" והציבה מארב על שלוחת הגלבוע בקרבת נוריס. לוחמים ערביים מכפר זה ומכפרי הסביבה נזעקו למקום והתפתחו חילופי אש. לכוח היו מספר נפגעים והוא נסוג תוך קרב. בקרב זה נפל, ביום ח' באדר ב' תש"ח (19.3.1948), בנסותו להציל חבר פצוע. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בכפר יחזקאל.