ליבוביץ, ראול פביאן (פבי)

בן שולמית ויצחק. נולד ביום ח' באייר תשכ"ז (18.5.1967) בעיר פוסדס, במחוז מיסיונס בארגנטינה. בשנת 1973, בהיותו בן שש, עלה ארצה עם משפחתו. המשפחה קבעה מגוריה בבאר שבע, שם עשה פביאן את לימודיו היסודיים בבית-הספר 'תומר'. בשנת 1981 העתיקה המשפחה את מקום מגוריה לעומר ופביאן המשיך את לימודיו במגמה העיונית בבית-הספר התיכון-מקיף ג'. תחביב אהוב עליו במיוחד היה הטיסנאות. פביאן בנה והרכיב טיסנים ובשעותיו הפנויות נהג להטיסם. במקביל, הדריך קבוצות נערים בעומר ובאר שבע. כבר מגיל צעיר גילה משיכה לספורט ועסק בתחומי ספורט שונים. בין תחביביו האחרים: איסוף בולים, האזנה למוסיקה, קריאה וטיול ברחבי הארץ. אך יותר מכול אהב פביאן לחיות, לשמוח ולשמח. פביאן אהב את משפחתו והעניק לה הרבה נחת בהיותו בן ואח למופת. הוא היווה דוגמה לסובבים אותו בכנותו ואהבתו וברצון ובנכונות שגילה לעזור לזולת. ביולי 1985 גויס פביאן לצה"ל. את תחילת דרכו הצבאית עשה בגיבוש לקורס טיס, משם עבר לשרת בחיל-התחזוקה. בתום הטירונות שירת שנה לערך בלבנון – ביק"ל – ולאחר-מכן יותר משנה בבסיס באזור באר שבע. לקראת תום שירותו תיכנן לרכוש השכלה גבוהה באוניברסיטה. ב- 18.12.1987 התנדב למשימה בלתי שגרתית באזור עזה, שבמהלכה התהפך הרכב שנסע בו ופביאן נפצע באורח קשה והועבר לבית-החולים שיבא בתל השומר. במשך 19 ימים נאבק על חייו כשבני משפחתו וחבריו צמודים אליו ומלווים אותו במאבקו. ביום ט"ז בטבת תשמ"ח (6.1.1988) נפטר פביאן מפצעיו. בן 20 וחצי היה במותו. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בבאר שבע. על מצבתו נחקקו המלים "נפל בעת מילוי תפקידו". הותיר אחריו הורים ושני אחים – אריאל ואבי. על קברו של פביאן ספד לו מפקדו: "… שנתיים וחצי שירת פביאן בתפקידים שונים ומגוונים ובכולם גילה רצינות ומסירות מעל ומעבר. רוח התנדבותו ליוותה את המשימות שהוטלו עליו ובין היתר התנדב למשימה בלתי שגרתית, אשר לדאבוננו ממנה לא חזר… מקובל היית בקרב מפקדיך וחבריך ליחידה, מוכן לסייע ולהגיש עזרה לכל הנזקקים, מתוך אמונה, אהבה ורוח התלהבות. אור מסירותך יאיר את דרכך בשעה זו…"