ליבוביץ, בן-ציון (‘בנצי’)
בן יצחק ורחל. נולד ביום כ"א באדר תשי"ז (12.3.1956) בבני-ברק. עשה ארבע שנות-לימוד בבית-הספר היסודי 'תלמוד-תורה – מרכז' והמשיך וסיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר הממלכתי-דתי 'סגולה' שבבני-ברק. אחרי-כן עבר לישיבת בני-עקיבא 'נתיב מאיר' שבירושלים, שם סיים את לימודיו התיכוניים. לאחר נפילתו אמרו עליו שעל-אף רצינותו הפנימית ושקידתו בלימודים בעמקות רבה, היה בנצי איש-רעים להתרועע, אהוד ואהוב על כולם בכל פרקי-חייו. בשבטו, בתנועת בני-עקיבא, נבחר בקביעות לועדות השונות. אם-כי הצטרף לתנועה שלוש שנים אחרי חבריו, השיג עד-מהרה את חבריו אלה בכל התחומים. נוח היה ומקובל על כולם, שכן תחומי-התעניינותו היו רחבים ומגוונים. העיסוק לעתים ב'קטנות' לא הסיט את דעתו מהמטרות ששאף להשיג בתחומי-הלימוד הרבים, כך שהיתה בו מזיגה מושלמת שתאמה כל אדם שבא במגע עמו. כתב חברו לשירות: "ג'ינג'י לא היה חבר סתם בצבא – חבר בגלל צרכים – את ג'ינג'י אהבתי… וכי מה יותר מקרב ומושך רחוקים מהתנהגות אנושית חברית לדוגמה, כזו שהיתה כה טבעית אצל בנצי… ועוד דבר לא אשכח לעולם, את העזרה שהיה מוכן לתת לכול. אנשי אחד הטנקים נשארו לעבוד אחרי כולם, וג'ינג'י מיד בא אצלם לעודד אותם, להפיח רוח טובה, לעזור במה שיכול, ואמנם הוא הצליח. תמיד הצליח לעלות והתקדם במעלות התורה ויראת השמים". בנצי היה בעל כישרון כתיבה וציור ומובן מאליו שתמיד היה נבחר לועדות שונות שעסקו בארגון ואירועים במסגרת תנועת בני-עקיבא. במסיבות אלה בא לידי ביטוי כישרונו בציור ובקישוט מקום-האירוע ובכתיבת מערכונים ושירים היתוליים. בנצי גויס לצה"ל בסוף יולי 1974 והתנדב לשרת בנח"ל. לאחר סיום הטירונות נשלח לבית- הספר לשריון, שם עבר קורס והיה לנהג-טנק. באפריל 1975 נשלח לישיבת ההסדר 'הר ציון' שבגוש עציון במסגרת של"ת, שם עסק בלימוד. ביום י"ז בכסלו תשל"ו (20.11.1975) נפל בנצי בקרב ברמת-הגולן. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין פוניבז' שבבני-ברק. השאיר אחריו הורים ואח. ראש ישיבת 'הר ציון' כתב עליו לאחר מותו: "שקט, צניעות וענוה כלפי חוץ, סערה ואושר נפשי בפנים. סגור בד' אמות של הלכה ולבו פתוח לנעשה במחנה ישראל כולו. עמל בתורה – בה עשה ימים ולילות, תוך צימאון לדעת עוד ועוד. בור-סיד שאינו מאבד טיפה, היה אמן בהקשבה, קלט כל רמז, תמיד חתר לבהירות כי תפיסתו היתה מהירה, דיבורו מתומצת וסגנונו בהיר…" משפחתו הוציאה לאור ספר לזכרו, ובו דברים על דמותו ועבודת-גמר לבחינות-בגרות בתלמוד שעשה, ונושאה 'דינא דמלכותא דינא'.
